טעינו

את שואלת איפה טעינו ועונה בלי מילים

כשהתחלנו לאהוב, נשברנו סופית לאלפי רסיסים

גם הבדידות היא סימן של סוף לחיים חדשים

עכשיו אנחנו שוכבים, בשביל להרגיש

הזמן הקודר מסמן את הגבולות

אם פעם רצינו להיות חופשיים, מה נותר מאיתנו כעת

שוב מתבוססים בדם, שוב שותקים מול הבלתי נאמר

איפה ההיינו את תוהה

והזמין מכתיב לנו תשובה משלו

מתי התחלנו ללכת לאחור,

לעולם לא נדע אם

זה מתי שהרגשנו או כשאמרנו את המילים הנכונות

פעם אהבנו

אחר כך באה הרוח והעיפה אותנו

מכאן לא יכולנו לסגת

אם ידענו להיות חופשיים

למה אנחנו מחכים עכשיו למכתב השחרור

את שואלת ולא עונה, אני מקשיב ולא מדבר

שוב מחכים לתשובה

אולי היא תופיע, אולי היא תתפוגג

בקסם הזה חסר קוסם

מתי התחלנו לטעות

מתי התחלנו לפספס

את שואלת ואני עונה

כשהתחלנו לאהוב

זה הפך קשה

אז נפלנו