חזרה ליצירות
פוסטים

גשם

חרות | (11/11/2012 00:22) | 65 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
בס״ד


ישבתי שם ברחוב לא ידוע קוראת מילים גדולות בספר קטן 
ונשמתי.
נשמתי את הזרות והקרבה הבלתי אפשריים..
נשמתי את מלבן הטבע מרוצף האבנים הדהויות,
נשמתי את שיירת המבוגרים האתיופים שלבשו לבן,
את ריח הגשם דקות מספר לפני שהוא התדפק על פניי, בגדיי ולבי.
הרחוב לבש טיפות שמנמנות שניתזו לי על העורף.
אולי הגשם ניסה לנקות את שכבת האטימות שדבקה לי לעור ולעצמות ואולי הוא בכה דמעות שלמות שלא הורדתי בשבת חסרת המנוחה הזאת.
הגשם הזכיר לי כנראה על מה באמת צריך לבכות..
לעומתו, בדרך חזרה הביתה רטובה אך מלאה, ריקוד המגפיים בשלוליות שר בי אושר טבעי מנותק מציאות, אגו ושאר דמיונות שאני עתידה לעקור יום אחד כשיהיה לי אומץ.
והוא יבוא היום הזה.
הוא מתקרב בצעדים מהוססים אבל עקביים.
וכשהוא יבוא אני אקבל אותו בזרועות פתוחות.

תגובות

חזרה ליצירות