סגרנו את הקופות

סגרנו את הקופות

והלכנו לרקוד בכיכר

הזקנים ישבו על הספסלים

הילדים עזבו מזמן

כולם ילדים וזקנים באותו זמן

אנחנו אבודים בשעון הרץ

מפחדים להתפורר

את אוחזת בי 

רוקדים בתנועה איטית

אולי זה ישנה משהו

את אומרת, אין כאן גורל

הכל עניין של רגע

אני צוחק,

אנחנו לא נקים את המתים בבת אחת

סגרנו את הקופות

המשכנו ללכת

בשדרה מוארת

אלף תנועות , עיניים קשורות

לא חיפשנו את הזמן

גם לא את הרגש

משהו בתוכנו

הדליק ניצוץ אחד

בשביל כל היתר

תדליקי , אני אומר

תדליקי אור בשקט

כולם זקנים וצעירים בו זמנית

אנחנו לא עשויים אבק

גם אם אנחנו מתפוררים לפירורים קטנים

סגרנו את הקופות

ונכנסנו לחדר

אצלנו המילים הן תמיד ראשונות במראה

אחר כך אנחנו, זקנים וצעירים בו זמנית

תתאהבי, את לוחשת לעצמך, שלא אשמע

ואני צוחק בשקט

זה לא הרגע, זה הגורל