"מצוקי היעל ביהודה ושומרון
עד צפת עיר הקודש, והר החרמון
נפרשים גבולותי, גבולות ארץ קדושה
שבידי כה רבים שוב ושוב נכבשה...
שרה בי אפתה וקירבה לבבות
רחל חוללה בין בנות שואבות
רות, נעמה בי ליקטו שיבולים
וחנה בתפילה בי פתחה שערים
זכרתי הרגע שניתנה בו תורה
עולמי אז נשטף בגל-אורשל אורה
אדווה של קדושה בעמי התפשטה
וה' בם שכן: מאז עד עתה
זכרתי ימי מלכותו של שלמה
איך ארמון של זהב הוא בנה לעמו
אוניות הוא שלח להביא מאופיר
אחלמה וזהב, אלמוגים וספיר
אך בני קשי העורף, כשהיו מרוצים
מיהרו ופנו לעבוד שיקוצים
את ה' אלוקי עבדו רק מעטים
וכמאמר אבי – יה, אני- לא נשאיתים
נותצתי, נשרפתי, נזרעתי במלח
קוללתי בידי כל עובר ואורח
וכל עם ישראל אז ממני נדד
"איכה" כך בכיתי, "נותרתי בדד?"
ראיתי, הובלו הם בדרך אפרת
ראיתי, צלמם כשברומא נחרט
ראיתי ישבו בין כשדים ובבלים
תלו על עצים כינורות, נבלים
בתי כנסת בנו, וחרטו שם שיל"ת
ללימוד ותפילה כמו הבית, כמעט
אך ביתם אינו שם, ילדים אסופים
הם כתבו לי שירה של כאב, כיסופים:
"אבוי! כי עזבנו חלקה נאווה
ארץ שדבש וחלב היא זבה
אדמתה היא עידית, תבואתה משובחת
מולדת שרויה בתורה ובנחת
ארץ יפה שגבעה בה והר
שמעדן זורם מצפון לה נהר
מאחור נשארה, הרוסה, בודדה
ומרוב געגוע שנתה נדדה
ובית המקדש, שבשיר יום הולל
שטוהר סלעיו בברזל לא חולל
נותץ ונשרף, נשברו מזבחות
נעלמו קורבנות, נעלמו מנחות..."
אבד מקדשי, אין חטאת, אין עולה
נשארתי בדד עד חלוף הגולה
"וזהו דינה" אמר אז הק - ל
"לא נותרו בני אוריין בארצי ישראל"
במשך שנים התחלפו שלטונות
מזבח הוחלף במסגד, כנסיות
קרבות כבר שרפו כל בוסתן רענן
בגוי של נוכרים הוחלף עם שאנן
נמלאתי ביצות, יתושים, דרדרים
ערי התמלאו בגוים ארורים
אך עיני צופיה לשובם של בנים
זועקת לק-ל בתפילות, תחנונים
צופית באוזני אז לי – רז לחשה
שעוזבים ילדי גלותם הקשה
שחוזרים הם אלי מאלפיים שנה
ששבים לחדש אהבה נושנה
ואני מלאה התרגשות כה עזה
כאסתר המלכה רעדה אוחזה
על רגבי, ענפי, ונופי מור עובר
עם כל יום הרצון לראותם רק גובר
צעירים אמיצים אז נסעו מעלי
להביא אחיהם מאירופה אלי
ובני שכמעט נכחדו בניכר
נקבצו ועלו עם תקווה למחר
ברעות אמיתית – לא תמצא לה דומה
עמלו הם בשביל הפרחת השממה
מטל של ערבית עד ששחור ליל יידל
טרחו ובנו הם חומה ומגדל
בעמל וקרבות קמה בי מדינה
אך של מי היא? של מי? לא הוחלט, לא נודע
הארץ חולקה: ערבים, יהודים
"לי – את!" אז טען כל אחד הצדדים
מלחמות אז ידעתי, קשות ורבות
אך אנחנו ניצחנו בכל הקרבות
אך לצד השמחה, רבו בכי ונהי
כי צדקו האומרים - בדמייך חיי...
אך למרות הקרבות הקשים עד מאוד
התפתחה המדינה בהדר ורוב הוד
כבימי התנ"ך, מדינה יהודית
על נסה מגן מלך נפרש על טלית
עברי, עתידי לא נקבע במזל
לא עניין של מקרה, לא ידו של גורל
כי אוזנו ועינו של מלכו של עולם
לי קרויה, צופיה בי לעד, לעולם...
*שיר זה מכיל את כל שמות בנות כיתתי. כתבתי אותו למסיבת כיתה. המילים המודגשות הן שמות הבנות... :)
