ליבו החצוי של העלף

כשהופיע העלף, חרב פז הוא חגור

נחצתה דעתו – והיכן הוא יגור?

שם ביער השב, בין עצים עתיקים

או ליד אם הים, שם גלים חזקים?

"בי תגור!" בחרון אם הים נהמה

"לא כי בי!" צעקו העצים בחימה

התחנן אז העלף – "לי לבחור תעזרו!"

ולכן מעלות שבהם הם סיפרו:

הים: "פני ירח מושכים את מימיי היפים

וגליי מתנפצים בחוזקה על חופים

גם שחפים לבנים מרחפים מעליי

העצים תעזוב – בוא אלי! בוא אלי!

רוח קלילה מנשבת עליי

אל תלך אל הים – שוב אלי! שוב אלי!"

הים: "גליי הקוצפים רוב ספינות מנפצים

ונושאים אלי חוף רק שברים מחוצים

לנורא איהפך לו תפרוץ סערה –

אל תלך אל העץ! שוב תשוב חזרה!"

היער: "האביב את בשורת הפריחה לי נושא

ובדי הם לרוב החיות מחסה

הגשם הקל לי מביא הוא מזור

אל תלך אל הים – שוב אלי, תחזור!"

הים: "מימיי הכחולים בחיים שוקקים

וגליי הרוגעים לשמיים נושקים

ממימיי מפיקים כולם רווח חשוב 

אל תלך אל היער – שוב תשוב אלי, שוב!"

היער: "בין סיתרי ענפיי אף שלווה תימצא

לעובר או אורח אשר בה ירצה

פרחי יפרחו בי שוב עד מהרה

אל תלך אל הים – בוא, תשוב חזרה!"

הים: "רחש גליי הוא שירה נעימה

ובי בין ערביים תשקע החמה

סהר תדיר לי מראה רהבו

אל תחזור אל היער, אנא שוב אלי, בוא!"

היער: "אין שווה ליופיי העצום באביב

הצמיחה, הפרחים, לו תביט רק סביב!

ובחורף כולי כה קריר וקשוב –

אל תלך אל המים – בוא, תקרב אלי, שוב!"

הים: "לעברי מכל עבר זורמים נהרות

על חופי החוליי מצוא תמצא אוצרות

בזרמי הזריזים לספינות אעזור

אל תלך אל היער, שוב אלי, בוא, תחזור!"

היער: "כי ישוב אלי סתיו והוא כה נאווה

את צבעי לשנות חיש מהר יצווה

ברוחו הקרירה לי ישא להבו

אל תלך אל הים, אנא שוב אלי, בוא!"

כך נמשך הוויכוח בלי קץ ובלי סוף

מי אך מי לקרבו את העלף יאסוף?

אז הרחיק הוא נדוד, לא קבע מושבו

כי בין ים ובין יער נחצה לבבו.