פוסטים

הוא פשוט שיריונר

 

השריון שלי כבד עלי, הר נבו על גוף קטן. לעיתים אני מגיח ממנו כדי לשאוף אוויר צח, לראות עולם ולהתבונן ביפי הזריחה. צעדיי איטיים, רוחי שקטה, אני גומע בקושי רב את מרחק ההליכה. לא פעם אני תוהה עם השריון הוא זה שמכביד עליי או שאולי זה רק תירוץ להתכנסות שלי. יש ימים שאני מרגיש כל יכול, שאני מסוגל לרוץ ולהשיג אפילו את אווה הארנבונת הזריזה, אבל אז אני יוצא, אומד את המרחק ונכנס שוב לשריון שלי. ובפנים חם לי ונעים, ואני לא צריך לרוץ או להשוויץ בפני חבריי הצבים, או בפני לילי הצבה שעושה לי עיניים כל פעם שאני עובר לידה.
השריון שלי כבד עליי. אז מה עם בפנים חם לי, ונעים.

תגובות