שיני האבולוציה

שיני האבולוציה   

לא תמיד ההיסטוריונים העריכו נכונה את מידת השפעתנו על האירועים, ברם ההיסטוריוגרפיה תעשה עמנו צדק.

בכל זאת, אין מה להתלונן: מִשחר הכתיבה זכינו למקומות נכבדים במשלי חיות, לדוגמה. נכון, לא פעם לגלגו עלינו, אולם יש לזכור: נעזרו בדמותנו החיצונית, תו לא. לרוב ניצחנו אף את מלך החיות.

עם חלוף העתים הוסיפו גדולי הסופרים להקדיש לנו מחשבות מעמיקות: טולסטוי הכיר בכוחנו במשלו הידוע*, קפקא ידע לתאר את מצבנו ובעזרתנו את מצבהּ של האנושות**, סימון דה בובואר הכירה בהיותנו אלמותיים*** (ולא חשוב שזה קרה בשל שיקוי).   

במבט כללי, בכל תקופה שימשנו מקור להשראה. גם לפרסום. עם פריחת הטכנולוגיה באמנויות, הופענו (מופיעים) בקולנוע, יהיה זה להצחקת הקהל, או לחרדתו, או כגיבורים לילדים – ממיקי מאוס, הדמות המונפשת הראשונה, ועד למייטי מאוס –, או כמשל לערמומיוּת, ומי זוכר בתור מה עוד. וכעת, בעידן הדיגיטאלי, הגענו לאינסוף. כאמור, יבוא היסטוריוגרף וימצא.

אנחנו גם המכרסמים הידועים ביותר, החל בכוחנו האולטימטיווי בהעברת מגפות, דרך הביוּת בקומיקס ובסרטים, וכלה בהנצחת שמנו בהייטק: המאוס/העכבר הכול-יכול, זה שמגיע לכל מקום. זאת, על אף שלא אנחנו נותני השמות.

על פי זכותנו המיתית, אנחנו המכריעים לגבי העתיד – האם יהיה כרסום טוטאלי בעמדות הדתיות-קיצוניות (אזי הכול פתוח-לכאורה)? שמא הכרסום יהיה בעמדות המדעיות-קיצוניות (אזי כולנו נהיה חובשי כיפה)? 

במילים אחרות: בְּפִינוּ הכלי המשנע את גלגלי ההתפתחות לכיוון הקִדמה, או לנסיגה.

אנחנו ממתינים בסקרנות לגלגולנו הבא.

---

*"מי החזק ביותר בעולם".

** "יוספין הזמרת או עם העכברים".

*** 1946 – Tous les homes sont mortels.

----