לא נולדנו לברוח

בדמיוננו תמיד יש דלת נפתחת

מאחוריה יש שדה שלעולם נברח עליו

בדמיוננו, הרכבת תמיד תחכה לנו בתחנה

אנחנו נעלה עליה, עם כל המטען, לא נשאיר סימן מאחורינו

מביטים במראה

שנינו נולדנו לברוח

עכשיו, הידיים נתפסות

לא יודעים, אוחזים או נאחזים

כל האזעקות מצלצלות

לכל אחד יש הזדמנות אחת, על האחרות הוא יצטער

אם נברח עכשיו,

לא יהיה לנו עוד לאן לברוח מהבריחות שלנו

בדמיוננו, תמיד יש כביש פתוח

והרחובות דולקים אחרינו

בדמיוננו, לעולם יהיה לנו לאן ללכת

אבל לעולם לא נוכל להגיע

שנינו נולדנו לברוח

לא יכולים יותר לחיות כדי להצטער

מה הסיכוי שלנו לנצח

אם נחליט שהמשחק נגמר, לפני ששריקת הסיום תישמע

בדמיוננו אנחנו עוד ילדים קטנים

יכולים ליפול, ממשיכים להאמין שהקרקע רכה

בדמיוננו אנחנו עוד בורחים

מבט אחד בעצמנו, זה לא נראה אמיתי

לא נולדנו לברוח, לא כאן ולא עכשיו

אם נחזיק חזק בוודאי נרגיש

יהיה בסדר, את יודעת

עוד נגיע לנקודה ממנה לא נרצה לברוח, ואז נוכל לרוץ