הנערים לא רוקדים

על המיטה הקשה

מעלינו התקרה מציירת כתמים

עננים לעניים, ושנינו חולמים

ברצפה, החיים חותרים תחתינו

ובשכונה, הנערים כבר לא רוקדים

אצלנו הכל טבעי

יום בא, יום נשכח

אי אפשר לזכור הכל

מנסים לרשום

דברים שאינם

מגע ועד אחד

מבט ועוד שביב של זמן מתגלה

על המיטה הקשה, הבטחות הופכות לקיומיות

חשבונות עבר נסגרים

אי אפשר לקחת הכל

הבחירה שעשינו

מכתיבה לנו את הרגע

והרגע הוליד רגש

מתוכו אנו צומחים

על המיטה הקשה

בין קירות חלקים

בשכונה, הנערים כבר לא רוקדים

ואנחנו אנשים של מילים

סופרים דקות

בשעון שהפסיק לפעול

בפתאומיות אפשר לאבד הכל

גם תקוות אחרונות

כל אחד מאיתנו מנסה להוכיח

שהוא עובד קשה באהבה

אבל בסוף שנינו נשארים מובטלים

זרוקים בפינה

מתכננים תוכניות, והמילים מתחלקות

בשכונה , הנערים כבר לא רוקדים