הנר

על שולחן ישן , עט בידו ודף חלק עם שורות כחולות לפניו.

בקושי רואה את כתיבתו לאור הנר החלוש  שקרוב לקפד פתילתו.

כהו עיניו  מראות ,רגליו כבדו מנשוא משא החיים ומשקלו הוא

ידיו  לא מסוגל להרים מעבר לכתפיו וגם עד שם רבים כאביו

פשה בעורו נגע הספחת  העקשנית והבלתי צפויה.

ואיזו מחלה ארורה חדשה –ישנה יש אומרים  פיברומיאלגיה שמה.

מקרב את עיניו  אל הדף ,עיוורון לילה  נתגלה אצלו וחשמל אין בביתו להאיר

הוא כותב על שנים של ייסורים אל מול פקידי ביטוח לאומי אטומי רגש ונעדרי לב

על בתי משפט שפוסקים צודק הוא ..אנא תקנו  ושוב, אותם רופאים ארורים  שחוששים

מידם הארוכה של פקידי האוצר,  אם הם יאשרו נכות רטרואקטיבית ופיצויים.

נזכר הוא  בשיחות המייאשות  עם עובדת סוציאלית שידיה כבולות וכל אשר מילים לה בפיה

הן רק " שנה את גישתך ,הכול בראשך".. והזעם, הזעם מכה בו בחזה הולם כתופי טאם טאם

והוא שותק, יוצא  ממשרדה. מנשק בדלת הראשית את המזוזה ומבקש סליחה מאלוקים שנכנס

למקום בו לא מכירים אותו ואת דרכי הנהגתו .

כך חולפות שנים , בביתו יושב קורא תהילים ומתפלל שלא יפנו אותו מהבית כי אין מספיק לשילומים

מצטבר לו חוב קטן  אך להם זה מספיק , בעולם התיאורטי בו הם חיים,  צריך לשלם על  הכול מים ,חשמל, שכר דירה, ארנונה, מיסים, אגרה והשד יודע מה ועוד ועל מה.(שכח הוא מזמן מתי אכל ארוחה חמה). הרי הוא חי כמלך על חשבון אחרים, מקבל הבטחת הכנסה 1535 ₪ טבין ותקילין  , נאנח ובוכה על שאין לו לקנות תפילין ..אלה של הבר מצווה נגנבו לו .באותם הימים היה הוא מבזה ומתבזה בעוונות ,עתה מתפלל שיזכה לאחוז בידיו תפילין משלו, מתפלל ובוכה ובוכה ומתפלל .

מחייך הוא לעצמו  ואומר בליבו ,לפחות  אין לו ילדים שיריבו אחר מותו על ממונו ,מנער את ראשו

להוציא את המחשבות האלה שרודפות אותו כעלוקות נצמדות , צועד אט אט אל מיטתו

מברך לפני שנתו ומפקיד חייו באמונה בבוראו.

אולי מחר יביא עמו צדק ואמת  חסד ומשפט ..ותשקוט סוף סוף נפשו .

אולי יכבה הלילה נר חייו ויעלה הוא לקבל שכרו או עונשו בצדק ואמת מאלוקי עמו.

©