הקול רוצה הכל

שומע את הצרחה מחלחלת פנימה

דלת נטרקת בכיוון אחד

ילד שוב עומד שם, עם אצבע מאשימה

היה הכל

ואז הופיע הקול

קול ישן וחד

סכין אל תוך הבטן

התפוצצות היישר אל תוך הראש

אין כאן גאווה יחיד

לא משחק סכום אפס

רק כבוד מלוכלך

והוא מבקש את עצמו

לעמוד על דוכן הנאשמים

ולשפוט את עצמו לדין

הילד הזה יודע הכל

יש לו זיכרון חזק

זיכרונות במקום ימים

והנה בא לו הקול

מבקש שוב לקבל בחזרה את הכל

הוא רוצה להעמיד את הילד בפינה

שיראה איך נראה העולם

מהצד הלא נכון של השולחן

להתרפק על שעות מתות

על ימים חסרי תכלית

געגועים למשהו שלא קיים, זיכרון של זרים

והילד זוכר הכל

איך שמע את הקול

בראש, בבטן, במוח

הוא לא ידע להשתחרר ממנו

והנה הוא ניתק אותו, מגלגלי השעון

והקול הלך לישון, הקול הזה כבר מת

והילד קם לתחייה

ככה הוא האמין, עד שהוא התעורר

הלילות חשוכים, הימים צרים

הקול הזה לא יכול למות

הוא דורש את הטוב שברוע