ההר

ההר -  נירה לוי חכים

המרפסת ניבטה אל הרחוב הראשי של אתר הנופש אשר בעמק,

מדרון גדול השתרע משני הצדדים,

ובקצהו הגבוה היה ראש ההר מלא בשלג בוהק כפנינה.

ההר היה גבוה מידי לאדם לנשום,  ההר שימש כסמל המקום. 

רבקה הביטה דרך משקפתה ויכלה לראות את הפסגה הגבוהה ביותר,

היא מיקדה את העדשות כמבקשת לראות את ההר במלוא הדרו,

ולתארו במכתב שהחלה רושמת לבעלה.

היא הנמיכה את המשקפת ובירכה במנוד ראש את הצעירים,

שעמדו ברחוב והתכוננו לצאת לדרך.

היא נופפה בידה למטפסים, אל אף המיתות שפקדו את המטפסים,

תמיד ישנם עוד מטפסים שיטפסו אל הפסגה.

ההתבוננות בהר הזכירה לה, שאם תוכל למקד את עיניה,

תוכל גם היא להגיע לפסגה ולחוש חופשייה,

במקרה שלה היא חשבה גם ענן קטן יספיק.

סתיו הארבעים שלה הגיע, הוא הפציע בעליל כגזרה שאין להשיבה,

בעלה שחשב כי תהה זאת הפתעה ליום הולדתה  הזמין עבורה את החופשה.

זמן איכות עם עצמה חשב,  שמזה זמן מה לא היה בנמצא עבורה.

בתקופה האחרונה רבקה העבירה את רוב זמנה על הספה.

היא לא קראה כהרגלה, ולא שוררה או כתבה כפי שעשתה, העצבים ייסרו אותה והמלנכוליה אחזה בה, משבר גיל הארבעים חשב בעלה.

יש בכפר וילות קטנות החלה רבקה כותבת, כול משפחה מארחת דיירים והמלון מלא, האוכל אומנם חד גוני ולא לטעמי, אך מהמלון נשקף כמובן נוף נפלא ,

את ההר אפשר לראות מכול חלון.

השיחות בין הנופשים הנמצאים בכול מקום עוסקות תמיד בהר , והיום הוא נראה ברור מתמיד אפשר לחשוב שהוא נמצא מעבר לפינה.

רק רעש אדמה היה מסוגל להרוס את ההר, בדיוק כפי שנוצר הניחה רבקה.

אתמול מוסיפה רבקה במכתבה שאלתי את בעל המקום " אם יש רעידות אדמה?"

"לא " אמר

"רק מפולות ושלגים כבר קרה "

אבל הזדרז להוסיף

"במלון אין כול סכנה היי רגועה"

בשעה שכתבה את המכתב המשיכה רבקה לכתוב, אני יכולה לראות בבירור את הצעירים על מדרונות ההר, הם קשורים בחבלים זה לזה , עכשיו הם חוצים....

העט צנחה מידה הצעירים נעלמו, רק בשעת ליל מאוחרת, כשמשלחת החיפוש החזירה את הגופות מצאה רבקה את המכתב הלא גמור על שולחנה במרפסת , היא לקחה את העט והוסיפה,