סיפור עם מוסר השכל

סיפור עם מוסר השכל--- אלי פרץ

היום הסעתי את חמותי לסידורים ובדרך סיפרה לי סיפור על שני שכנים, אחד עשיר והשני עני. ולעני בת שנמצא לה שידוך ולא היה לו לעני כסף לערוך את החתונה. ישב וחכך בדעתו ולבסוף החליט לגשת לשכנו העשיר ולבקש ממנו הלואה.

"מה יכול להיות," אמר לעצמו "לכל היותר אקבל סירוב."

קם ממקומו והלך לשכנו, ניגש לדלת הכניסה ומצא שהדלת לא נטרקה ומהחריץ אפשר היה לראות את שכנו העשיר מדליק נר בגפרור, מכבה את הגפרור ומוסרו למשרת ומבקש להעבירו לחדר עצי הסקה. עמד העני נבוך כולו ואמר לעצמו.

"על קיסם של גפרור שכני מיצר ולא נשאו ליבו להשליכו ואיך יפרד מסכום גדול לשכנו?"

 נסוג וסב לאחור אך שוב אמר לעצמו את המה יכול להיות, חזר ודפק בדלת.

"כן שכן יקר?" שאל המשרת.

"ברצוני לדבר אל בעל הבית," ביקש העני.

קיבל העשיר את שכנו במאור פנים,

"בוא היכנס שכן יקר,זכות גדולה לנו למלא מבוקשך."

"בתי נישאת לאיש ואין בידי כסף די הצורך לערוך החתונה, מבקש אני סכום פעוט כהלואה."

"בחפץ לב, בוא עימי."

נכנסו העשיר והעני לחדר שבו מדפים שעליהם מסודרים כלי כסף וזהב.

"מה הוא הסכום שתבקש?" שאל.

"מאה זהובים יספיקו."

פתח העשיר מגרה ומנה את הזהובים לידו.

"הא לך חמש מאות ושיהיה במזל."

הודה העני לשכנו הנדיב, אך בדרכו לצאת נזכר במעשה הגפרור ושאל,

"שכני היקר, סליחה על חוצפתי ועל החטטנות, אך בדרכי לביתך הייתי עד למעשה הגפרור שביקשת ממשרתך להכניסו לחדר עצי ההסקה, איך אדם עשיר כמוך מיחס חשיבות  כה גדולה לקיסם קטן"

הביט העשיר בשכנו העני וחייך,

"לו נהגת כך גם אתה, לא היית מגיע אלי לבקש עזרה."