עוד ועוד

עוד חידה בסתיו
בעצבות תומכת
ממלאה בגעגוע
לחום קייצים שעבַרו
מצמידה בצינה
במערומי שלכת
עטופים בחום
הזכרונות שנותַרו
ממתיקה את האויר שננשם
בפרחי בר
בימים של שאלה
שלא נותנת מנוח
עת איכר
לחרוש אדמתו ביקש
להרוות צימאונו...צמאונה.

עוד שתילי סתיו
כמעט קמֵלו
אך יש בהם עדיין
מן החן, מן היופי
המיוחד להם
יופי שמשחה
ירקות העלים בכתומים.
ועוד
תגניב קרני שמש זהובות
עת תחפוץ
אופקים להרחיב
לא תעזוב אדמתך
המוכרת, הטובה, הרטובה
המלוחה מדמעות געגוע
לתאוות אהבים שהצהיבה.

עוד כותבים יסַפֵרו, ישורֵרו
נפלאות על ניבכי החיים
תקרב לבבך אל שלה
ותרונו על אביב אביבים
בסבלנות ודבקות אין קץ
בפיוט ושירים
ועוד ינוע דמך בדמה
בדופק חורפי
בסירת רוחות
על גלי ימים שהיו
ואינם עוד
עת הסהר שלך
יטה שוב לעברה
ותרעישו, ותחרישו
ותצהיבו בחן
לקראת אביב המחר.

מוקדש בריחשי חיבה לכל אשר יבשה 'אדמתם'.

 

 

 

 

© כל הזכויות שמורות לרויטל אלפסי