שירים

רעם ביום בהיר

שובל אש ברק השמיים
נתזי אבן אש להבה,
מכה משמיים לא מוכרחה
יצר האדם איש מלחמה.

לא בחוכמה רוח קרב
על פיסת אדמה,
דם בחוצות נשפך
זכרון לא נשכח.

אדם לאדם זאב
כואבת מאכלת האש,
קורבן על מזבח השליטה
איש לא סיפוק הריגה.

עומד כאילו בזכות האל
משים עצמו מתפלל,
בעצם חית השדה ערומה
לא לב מאכל מלחמה.

ניצים מרחפים בשמיים
נוטפים דם הם השניים,
על גשר צר וכואב
לא דרך רק אויב.

תגובות