התינוק בידיים

ועכשיו

כשהזמן נספג בתוך אוויר חמוץ

אפשר לצלול

אל תוך מבוכים בלתי נראים

הייתי שם פעם

הנשמה עכשיו, מטילה מטבע

אי אפשר לראות מה יצא

אני שופך את המים

והתינוק נופל לאט

עכשיו

הזמן מלא בתחושת אשם

אי אפשר להניח את המחשבות בצד

הייתי רוצה לנקות אותן מאבק

ולהשאיר אותן בפתח הדלת של זרים

לשעה אחת תמימה, גם אני הייתי רוצה

לעוף מעבר לקירות

לנוע בעצלתיים במעגליות של התנועה

לשעה אחת, גם הנשמה מבקשת שקט

ועכשיו

כשזמן חילק את עצמו לחלקים קטנים

אפשר לצלול

אל תוך המבוך

אל תוך האבל שלא נגמר

עומד מול החולות

יום אחד הם ייעלמו

וכל זיכרון יחדל להתקיים

כל געגוע יהפוך למנוכר

ומעבר לקיר

שם, בתוך הנשמה

נפתח לו מבוך

נפתחו להן דלתות

שם מצאתי את עצמי מחפש

עם התינוק ביד,

לא מטביע, לא טובע, והמים עמדו דוממים