פוסטים

האם אנו מודעים למילים בהן אנו משתמשים

זהו נושא שאני נוהג לעלותו בפורום לזכויות בעלי חיים בהקשר האידיאולוגי מוסרי, אך אפשר ונושא זה יעניין גם אנשים אחרים.
אפתח  בכמה דוגמאות. כאשר אנשים מתייחסים לטבח היהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה, הם אומרים "היהודים הובלו כצאן לטבח". במקרה הזה ישנה הנחה מובנית שמותר לבצע טבח בעיזים ובכבשים או שטבח מסוג זה הוא לגיטימי. קיימת כאן הנחה נוספת שעיזים וכבשים אינם מתנגדים שעה שמוליכים אותם לבית המטבחיים כדי לבצע בהם מרחץ דמים. וכאן נשאלת השאלה, האם המשתמשים בביטוי "היהודים הובלו כצאן לטבח" ערים לעובדה שבהשתמשם בביטוי זה הם מעניקים לגיטימציה לטבח חפים מפשע.
"אני רעב ככלב". בביטוי זה ישנה הנחה מובנית שמצבו הטבעי של הכלב להיות רעב. "קור כלבים". גם כאן ישנה הנחה מובנית כי במצבו הטבעי הכלב נועד לסבול מקור.
כאשר פלוני מגדף אלמוני ומכנה אותו "חמור", חמור נתפס בעיני הבריות כמילת גנאי. במקרה הזה ישנה הנחה מקובלת שחמור הוא יצור נחות ועל כן השימוש במילה חמור הוא בלתי מחמיא. גם כאן נשאלת השאלה, האם המשתמש במילה זו ככינוי גנאי, ער לעובדה שבעשותו כן הוא עושה שימוש גזעני/סוגני ומתיר את דמם של בעלי חיים חפים מפשע, במקרה הזה חמורים.
"הרגשתי כמו נמר בכלוב". בביטוי זה ישנה הנחה מובנית שמצבו הטבעי של הנמר הוא בכלוב או שלגיטימי לכלוא נמר בכלוב. גם כאן נשאלת השאלה, האם הדובר ער או ער לגמרי לשימוש הבלתי מוסרי של דבריו.
הבה ניקח מקרה שאולי הוא גבולי. פלוני מחמיא לאלמוני "שיריך פנינים". האם הוא מתכוון למחרוזת פנינים אשר בעטיה נרצחו בעלי חיים קטנטנים או שהוא מתכוון לפנינים כפי שהן בטבע? לא יהיה זה נכון להניח על עולמו הסוציאטיבי של פלוני, אך נשאלת השאלה עד כמה הוא ער לדברים.
גם ללאונרד כהן בשירו Bird on a wire ישנה שורה Like a worm on a hook כך כלאחר יד הוא משתמש בכעין מטפורה שניזונה מעולם הדיג. וישאל מי שישאל "מה רע בהריגת דגים?" כנראה שאין כל רע בכך עבור הדייגים, כמו גם עבור אלה שהדגים נטחנים במעייהם. אבל תשאלו את הדגים שנרצחים ביסורים, מה רע בכך?
כך מבלי משים, באבחת מקלדת אנו נוכחים לדעת כי לעתים אפשר לחרוץ חיים. "חיים ומוות ביד הלשון" אך הלשון שאינה מודעת ללהגה, ממשיכה בלהגה ולהגה במקרה הטוב יצא נלעג ובמקרה הרע יוסיף מוות לשגרת מוות.
ויש אנשים הסבורים כי משוררים אנשים רגישים הם. אך כאן נשאלת השאלה, רגישים למה? רגישים למי? עושה רושם כי רגישותם מופנית רק לעצמם, אלמלא כן, כיצד אפשר להסביר את העובדה כי במקרר שלהם מונחות גופות של נרצחים? וגם כאן אפשר לשאול, האם שיניהם טוחנות גופות של נרצחים בכוונת מכוון או מתוך חוסר שימת לב לחיי הזולת? כנראה שהתשובה השנייה היא הנכונה. כלומר, כל זמן שהדבר לא נוגע לחיי הפרט עצמו, לפרט עצמו לא אכפת לחגוג על חשבון יסוריו וחייו של הזולת. זה מתחיל מחוסר שימת לב למילים ולמושגים ונגמר בבתי מטבחיים ומשחטות.
אולי מחר, בבואנו לכתוב סיפור או שיר חדש, נהייה ערים יותר למילים ולמושגים בהם אנו משתמשים. אולי נפתח את דלת המקרר ונסתכל אם עדיין יש שם מוצרים מן החי. אולי נהייה בררנים יותר בבואנו לבחור במסעדה שלא ניתן ידנו למרחץ דמים. אולי נביט על לבושנו ונשאל עצמנו ממה הוא עשוי שלא נחגוג על הדם. הרי בקרוב, רוב האנשים במקומותינו יעמדו דום לזכר ששת המיליונים שנספו. ונשאלת השאלה, האם הם יעמדו דום כי מדובר בבני עמם, או שמא הם יכבדו את זכרם כי אלה ההרוגים קיפדו חייהם על רקע הפלייה בין דם לדם. ואם התשובה השנייה היא הנכונה, כדאי שניטול קורה מבין עינינו ונביט היטב במראה.
 

תגובות