גיבור

למחייתו של שמשון,

הוא מרצף אריחים.

במשכורתו היומית,

הוא קונה לה פרחים,

לאישה,

שלפעמים מרגישה,

מן סוג של חולשה,

צורך אסור של לבגוד.

היא הבטיחה "לא עוד",

שתפסיק לשקר,

אבל הוא לא עיוור,

לא מאמין לה יותר.

שימשון מקווה,

כי הוא גבר גיבור.

להישאר מאופק,

משתדל לא לנבור,

ברגש,

שעושה קצת עצוב,

זה מרגיש לא חשוב,

זאת לא התעסקות לגברים.

למחייתו של שמשון,

נותרה רק הפנסיה.

אשתו גם הלכה לו,

ברחה בפרהסיה.

לפחות הוא כבר לא,

מבזבז את כספו,

על זרים של פרחים,

או שירותי פחחים,

כי היא גם ככה ,

לא ידעה לנהוג,

זה רישיון להרוג,

לתת לה להיות בכבישים.

שימשון מקווה,

כי הוא גבר גיבור.

להישאר מאופק,

משתדל לא לנבור,

ברגש,

שעושה קצת עצוב,

זה מרגיש לא חשוב,

זאת לא התעסקות לגברים.

שמשון גם יודע,

שזה לא מגיע לו.

אבל הוא לא מתלונן,

זה לא בשבילו.

זאת קביעה של גורל,

לא היה לו מזל,

על אחד מתגרה שכזה הוא נפל.