חזרה ליצירות
שירים

על אישה בשחור ופסיכולוגיה בגרוש

לימונענע | (04/03/2011 20:24) | 60 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
אישה בשחור,
אל הגוף שלה עויינת
את החלקים הדחויים מטשטשת במעטה השחור,
מסתתרת מפני הכאבים.

בסוף כל מונולוג בפגישה עם הפסיכולוג
עוצרת בחנות להלבשה תחתונה, כי עכשיו סוף עונה,
אולי רק אציץ, אולי רק עוד שמלה אחת להשוויץ.
"תודה שקנית", משננת המוכרת הדקיקה
שבוע אחר שבוע
ושפתיה כמו עולות ויורדות מעצמן.
 
אישה בשחור,
אוכלת הרבה בשר
מרכיבה משקפיים פנימיות
לעבד את תהליכי העיכול.
"זה לוקח זמן", הוא מסביר לה
"עדיין רקוב ורע הריח".
ובינתיים, כמובן שוכח
המינוס בבנק תופח
כשתזרים הכאבים עובר ושב.
מה גם, שעל הלוואות של אושר
ריבית מתוקה תטעם ביוקר,
שהרי הבנק מעולם לא הצטיין ביושר.
 
אז בסימן של תקווה,
שאת העייפות מפתיע
נכנסת לתוך שמלה ישנה (הצבע ידוע)
שבמאמץ עליה עולה.
מישירה מבט בוחן לדמות במראה,
וזו מחייכת אליה חזרה
כאילו בין קמטיה משתקף הסוד:
 
אין מנוס מלהוריד את השחור,
יש להבליט את השומן
להציג לעצמך את הבושה
להתיידד עם הזוועה העירומה.
הו אז, יהנהנו בהסכמה המומחים-
יקרה דבר נפלא.
 
 

תגובות

חזרה ליצירות