מִתְקַמְצֵן

מִתְקַמְצֵן / יוּדִי מָרְטוֹן

נִשְׁמַת אַפּוֹ, חַדְלָה נַפְשׁוֹ, מְרוֹמֵם

רָצָה הוֹנוֹ נִפְרָד חֶלְקוֹ

מְקוֹמֵם.

נָתַן עַצְמוֹ, בְּשַׂר גּוּפוֹ, חָדַל יְכוֹלְתּוֹ

הֵן יֵשׁ בּוֹ אֵין אוֹנוֹ.

שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִהְיֶה כֹּחוֹ ?

וְיִתֵּן ?

מֵשּׁוֹרָה מָדַד, בְּעֵין עִפְעֵף

מְקַמֵּץ.

הוּזְחָה יָדוֹ, לֹא אֲשֵׁמָה הִיא בּוֹ –

הָעוֹרֵב.

סוּר מִדַּרְכּוֹ, כִּי אֵין יְכוֹלְתּוֹ

לַדּוֹרֵשׁ.

וּמְקַבֵּל ? לֹא כָּאן – כָּל כָּל עוֹלָמוֹ נֶחְבָּל !

הוֹ... כִּמְעַט הָיָה בִּרְצוֹנוֹ, כִּמְעַט נְתִינָתוֹ,

וַיְוַתֵּר ...