חזרה ליצירות
שירים

שואה שלי

מצאתי עט שאהבה נפשי | (31/12/2010 13:35) | 61 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
במקום של החורבן הכי אפל
צומחים עצים, עומד יער עד
מנציח מעמד, משמש כעדות.
אני זוכרת שנדהמתי- הכל ירוק!
ושחור ואפור ולבן, צבעי הקשת בסערה.

מתוך האבל יכולתי לצמוח.
בתום תקופה של שינויים
הפציע שינוי חדש, קורץ כמו קרן שמש מבעד לענפים הגבוהים,
מסקרן אותי, מזמין אותי לבוא ולגעת
ועם זאת- רחוק כל כך.

בתום תקופה של חורבן אישי
חייך אלי ניצן, רך ותמים
רציתי לבחור בו, להחזיק בו
אבל הוא היה צעיר מדי, ניצן של רעיון
והתפורר מתוך ידי.

אז חשבתי- הזדמנות
אבל היה מוקדם מדי
או שמא- מאוחר?

עבר זמן.
היום אני יודעת

השואה היא עכשיו.

תגובות

חזרה ליצירות