חזרה ליצירות
סיפורים

השכן תכול העין

חיים שוקרון | (08/12/2010 23:55) | 91 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
השכן תכול העין   לזיכרו של אברהם בן ארצי

  לפני כמה חודשים ניפטר שכני, אברהם בן ארצי. אדם נדיר ומיוחד. אברהם בן ארצי נולד בכפר מע"ש ליד פתח תיקוה. הוא התגייס לצה"ל ושירת בסיירת מט"כל יחד עם רבים וטובים. הוא התבלט בתכונותיו וצפו לו עתיד מזהיר בצבא ומחוץ לצבא , בהמשך. היה קצין מצטיין בסיירת והשתתף בפעולות עלומות ונועזות. אברהם בן ארצי היה מהלוחמים ששילבו חרב וספר. הוא חיבר ספר שירים והוציאו לאור  ואף חיבר את הימנון היחדה שמשמש אותה עד היום.
  לימים נשא לאישה את דליה רבין , ביתם של יצחק ולאה רבין. נולדו להם הילדים יונתן ונועה. העתיד ניראה מזהיר ומבטיח.
  כדי להתקדם בתפקידי הפיקוד, עבר הסבה לשריון. שם, בפיקוד על יחידתו, ניפצע קשה מאוד בתאונת אימונים. חודשים רבים שכב מחוסר הכרה ובהמשך , כששב להכרה, התגלו בעיות קשות בזיכרון, בדיבור וקורדינציה בגפיים.  שיקומו הרפואי היה לפלא בעיני רופאיו. בכוח רצונו האדיר  אימן את רגליו בהליכות מפרכות בחולות שעל שפת הים. החזיר לעצמו כמעט לחלוטין את יכולת הדיבור והתגבר כמעט כליל על בעיות הזיכרון.. הוא חיבר ספר על שיקומו בשם "נפילה מצוק גבוה"
שיקומו ארך כמה שנים. במהלכה החליטו אברהם ודליה להתגרש. יש האומרים שבלחץ משפחת רבין.אברהם התחתן שוב , עם אסתי , ויחד בנו ביתם, כשכן שלנו, בהרצליה. נולדו להם ארבעה ילדים מקסימים.
אברהם המשיך בשרותו והשתחרר כאל"מ כעוזר קצין שריון ראשי. הוא המשיך בלימודיו ועסק עד יומו האחרון במחקרים על ארץ ישראל וצה"ל.
  בהיותו בן שישים ושניים, ניפטר.
איש מיוחד במינו היה.
לזיכרו השיר הבא:

השכן תכול העין

אומרים שהיה עילוי.
אומרים שהיה לו עתיד מזהיר.
ותיקי חבריו משבחים,
רעיו מהללים.
פיקודיו מאלילים,
מפקדיו משתבחים.
בשבילי הוא היה השכן תכול העין.

כשהיכרנו, היה בזית,
יפה בלורית ותואר.
משובש חיתוכו,
הילה בצליעתו.
רעייתו לצידו,
תהילת שועים באמתחתו.
בשבילי הוא היה השכן תכול העין.

משורשי האדמה צמח,
אל מופת הלוחם שאף.
מכבי בהיתהוות,
אבשלום בשלמות.
יונתן ונועה העדות,
לאהבה ויפי החזות.
ולי הוא היה השכן תכול העין.

מעומק הצוק במדבר,
עלה ופרח כתמר.
רופאים וספקנים הדהים,
רצונו, ירים הרים.
גם מחולשות אנוש,
גבר, הרים ראש.
אך לי הוא היה ,השכן תכול העין.

למשובות שיבוש זיכרון,
הסכין ואחז בעיפרון.
לא יתן לכך לנצח,
אסתי והילדים, המפתח.
עקרונות ואהבת מולדת,
כעמוד אש, בנישמתו יוקדת.
ובשבילי הוא היה השכן תכול העין.

בביתו החדש, עם אסתי יחדיו,
ארבעתיים עמודיו.
ביפי מראה ובשכל, טובו,
ברסיסי חלבו ורוחו, נוצקו.
אין עורר בסיפרם ותלמודם,
כשבטים באגודה, ליכודם.
ובשבילי הוא היה השכן תכול העין.

גברה חולשת הגוף,
המתוק והמר, נימהלו.
עלבון הפרידה הניכבש,
כגחלת תלחש.
כמי שמיים תחלחל,
בעורקיים תתגבש.
ולי הוא תמיד השכן תכול העין.

השכן תכול העין,
נישמתו בשמיים.
בארותיים, משנתו ממלאה,
ילגמו ממנה לרוויה.
כבר נאמרו החרוזים,
איפה ישנם, האנשים,
כמו האיש ההוא,
כמו השכן תכול העין.

לזיכרו של אברהם בן ארצי. איש נדיר.

הזכויות שמורות לחיים שוקרון 

תגובות

חזרה ליצירות