הצגת פורים

 

זו הצגה שכתבתי לפני 16 שנים למסיבת פורים בבית הספר, כשהתאומים שלי היו בכיתה ב'.

בתקופה הזו ג'וג'ו חלאסטרא היה להיט וההצגה כתובה בסגנון. אנחנו, ההורים, הצגנו אותה לילדים.

 

הצגת פורים / יקי דסא

 

ג'וג'ו:    

ערב צח ילדים, ערב זך הורים,

ערב צח גם לכם אורחים.

הערב אנחנו לכם מגישים

תוכנית מיוחדת לכבוד פורים.

נעשה לכם הצגה –

נמי נמי של חגיגה,

אז תשבו בשקט כדי שתשמעו כל מילה

ועכשיו נעבור אל הכתבת שלנו בשושן הבירה.

שושנה, בירה!

 

ג'ודי:    

ערב טוב, מכה חדשה ירדה על אחשוורוש,

מרוב כסף כואב לו הראש,

והוא רוצה שידעו כולם, שיש לו בוחטות,

אז הזמין אנשים לשתות

מהודו ומעוד ארצות.

עם המצלמה המשוטטת ניכנס בפול,

כי עוד מעט המלך יהיה מסטול.

כאן ג'ודי, ושתי, זרש, אחש-בראש מדליק.

 

אחשוורוש יושב בארמון על כיסא המלכות ואומר לשומריו: (2 שומרים)

 

אחשוורוש:

נעשה נסיבה – סבבה,

תביאו את אמא ואת אבא,

וגם את אישתי, ושתי הקרחת,

אפילו שהיא באמצע המקלחת.

 

השומרים:

ישששש!!!

 

השומרים משמיעים קולות שמחה והולכים אל ושתי. ושתי יושבת בחדר שלה עם חברות. הן רוקדות לצלילי מוסיקה. (2-3 חברות)

 

שומר 1:

המלך מבקש את יופייך להראות,

אך את נראית כמו פנתר וורוד,

אז תחליפי מהר מהר שמלה

ובואי אל ההילולה.

 

ושתי:

אתם לא רואים שיש לי אורחות?

אתם עושים לי פדיחות ליד החברות!

 

השומרים חוזרים אל המלך ואומרים לו:

 

שומר 2

אשתך לא רוצה לבוא להילולה,

יש אצלה בחדר מסיבה גדולה.

 

אחשוורוש:

מה היא חושבת, שאני אמחא לה כף?

מה, אני נראה לה איזה לפלף?

 

שומר 1:

אדוני הלך, היא גם לא כל כך יפה,

אולי נמצא לה איזו מחליפה?

 

שומר 2:

אדוני המלך, יש לי, יש!

אולי מן הארמון אותה תגרש?

 

אחשוורוש:

באמת, מה זה החארטה הזה?

היא תקבל עונש כזה...

עד הערב בשעה שש

אתם חייבים אותה לגרש!

 

השומרים מגרשים את ושתי וחוזרים אל המלך.

 

שומר 1:

עכשיו, אדוני המלך, תשלח מכתבים למעריצות,

שהן יפות ויכולות גם מלכות להיות.

 

קריין:

המלך כתב וכתב וכתב

ובמקרה גם אל מרדכי הגיע מכתב

והוא ממש ממש נגנב!

 

מרדכי מחזיק את המכתב ונראה מתלהב.

 

מרדכי:

יש לי! יש לי אחת ממש מתוקה!

הבת דודה, אסתר, אחו שקשוקה!

 

אסתר באה אל מרדכי.

 

מרדכי:

אסתר, אסתר! יש לי הפתעה,

אבל אל תגלי שאת יהודייה!

 

מרדכי מוביל את אסתר אל המלך ובדרך אומר לה:

 

מרדכי:

מכול המעריצות שיגיעו לאבחון,

אני מקווה שרק בך יתאהב, החנון!

קריין:

וכך אכן היה. המלך התאהב בה מכול הנשים

ונתן לה קרמים ובגדים יפים,

שרשרים וגם משרתות ומשרתים.

 

בזמן שאסתר מחליפה בגדים, שרים שיר פורים.

כשהיא מסיימת, היא מסתובבת לה בשוויץ ומראה את התכשיטים לקהל.

אחשוורוש נכנס עם שני שומריו ואומר להם:

 

אחשוורוש:

עכשיו נעשה מסיבה סבבה,

ותקנו גם שקיות של במבה.

אסתר, את נראית יפה נורא,

כזאת מתוקה, כזאת מדליקה...

 

אסתר עושה לו פרצופים.

 

אשחוורוש:

למה את עושה לי פרצופים?

 

אסתר:

אני רוצה לשחק בנפצים.

 

אחשוורוש:

זה לא הזמן למשחקים!

את היופי שלך תראי לאורחים!

 

קריין:

ואסתר שמעה בקול המלך

ובין האורחים באה ותלך.

 

אסתר מסתובבת בין האורחים בגאווה. מוסיקה ברקע. ואחרי כמה סיבובים האורחים מתפזרים.

 

אסתר:

הו, יופי! הלכו כבר האורחים,

עכשיו אשחק לי בפאו'ור רנג'רים.

 

אסתר יושבת על הרצפה ומשחקת לה.

 

קריין:

ובגלל שאסתר שיחקה כל הזמן,

המלך הפך להיות חבר של המן.

 

המלך והמן יושבים ומדברים ביניהם.

 

אחשוורוש:

אתה חבר טוב, אתה אחלה גבר!

 

המן:

אז תצווה שכולם ישתחוו לפניי,

גם האנשים שמחוץ לחצר!

 

אחשוורוש:

ממחר ייכנס לתוקף החוק,

שלפניך חייבים להשתחוות!

 

אחשוורוש כותב בנוצה וחותם בטבעת. המן לוקח את הקלף החתום והולך שמח.

שיר פורים ברקע.

מישהו עובר על הבמה עם שלט: ביגתן ותרש.

תרש עומד דום, ביגתן ניגש אליו ואומר:

 

ביגתן:

מה יש לך, תעמוד נוח.

תשמע, ממש אין לי מנוח,

שלמלך יש בוחטות של זהב.

 

תרש:

כן, גם לי כבר כואב הגב.

 

ביגתן:

באה לי איזו מחשבה למוח.

 

תרש:

אני יודע... את המלך לרצוח.

 

ביגתן:

הלילה אני פנוי.

 

תרש:

והמלך יהיה שתוי.

 

מרדכי עומד מאחורי גבו של תרש ומקשיב לשיחה. הוא מתרחק ומחייג אל אסתר בפלאפון:

 

מרדכי:

6,5,3,1,4,7 ...0,5

 

מישהו משמיע קול של שיחה ממתינה.

 

מרדכי:

אוף, איזו מדינה,

עוד פעם שיחה ממתינה.

 

אסתר:

הלו, כאן אסתר, אני מאזינה....

 

מרדכי:

תשמעי, אני קצת ממהר...

 

אסתר:

מה קרה? אתה תמיד לחוץ.

 

מרדכי:

קר לי, אני כאן בחוץ,

אבל תגידי למלך

שביגתן ותרש

מתכננים להרוג אותו.

אני מנתק, הנה המן,

אני שומע את קולו.

 

אסתר:

יאללה, ביי.

 

אסתר רצה אל המלך לספר לו. הוא יושב ומשחק ברעשן שלו והיא מחכה. אחר כך היא לוחשת לו בסוד.

המן מתקרב אל מרדכי. מרדכי מתעלם מהחוק החדש והמן לו בכעס:

 

המן:

למה אתה לא משתחווה לי אפיים?

 

מרדכי:

כי כואבות לי הברכיים.

 

המן מתעצבן, הולך אל זרש ואומר לה:

 

המן:

למה האיש הזה אינו משתחווה?

 

זרש:

מי? אה... היהודי הזה...

 

המן:

את כל היהודים אני אשמיד,

אבל את כולם, אחת ולתמיד!

 

זרש:

הי, המן.. יש לי מחשבה!

לך יש כוח ועמדה חזקה...

תלך למלך ולו תגיד,

שחייבים את היהודים להשמיד!

 

המן הולך אל המלך ואומר לו:

 

המן:

אדוני המלך, יש בממלכה איזה עם

שמתנהג שונה מכולם, ממש ממש מוגזם.

הוא לא משלם לך מיסים!

 

אחשוורוש:

אז מה עושים? מה עושים?

 

המן:

תן לי רשות את העם הזה להרוג

וככה, מהמנהגים שלך הוא לא יחרוג.

 

אחשוורוש:

אני מסכים. אני מסכים...

המן מגיש לאחשוורוש  קלף והמלך חותם עליו בטבעת.

אחשוורוש:

רק תביא לי מָלָן ת'לפים כספים!

 

קריין:

והמן הולך לו ועל פניו הכעס והצער,

כשהוא רואה את מרדכי עומד בשער

ומפני שגם הפעם הוא לא השתחווה

והבטן של המן מרוב עצבים כאבה.

 

המן:

תעשה ממני צחוק...

אבל רק עד מחר,

כי המלך נתן הוראה למחוק

את העם היהודי המוזר.

 

המן מסתכל עליו עצבני רוקע ברגלו והולך. מרדכי מחייג אל אסתר.

 

מרדכי:

6,5,3,1,4,7 ...0,5

 

אסתר:

הלו, מדברת אסתר...

 

מרדכי:

חייבים להיזהר!

 

אסתר:

מה עוד פעם קרה?

 

מרדכי:

המן החליט להשמיד את היהודים

ואחשוורוש גם הוא מסכים.

 

אסתר:

אל תדאג, אני אעשה לו שריר או שניים

והוא יעשה פיפי במכנסיים.

 

מרדכי:

מה תעשי?

 

ברקע קול קורא: אסתר... אסתר...

 

אסתר:

תשאיר את זה בשבילי,

אני מנתקת, מישהו קורא לי.

 

מרדכי מסתיר את הפלאפון בכיס. אסתר מסתובבת בחדר וחושבת. היא ניגשת למשרתות, (2 במספר) ואומרת להן:

 

אסתר:

אנחנו נצום שלושה ימים ולילות

ולאלוהים נשלח הרבה הרבה תפילות.

וביום הרביעי אל המלך ארד לבד

ולא חשוב מה יקרה, אפילו אם אובד!

 

חושך במקום. הקריין מכריז: הלילה הראשון...

מדליקים אור והקריין מכריז: היום השני...

שוב חושך והקריין מכריז: הלילה השלישי...   

שוב אור והקריין מכריז: היום הרביעי...

 

אסתר הולכת לכיוון המלך.

 

קריין:

ואסתר הייתה חכמה ורגישה

והמלך סלח לה על שבאה מבלי לקבוע פגישה.

 

אחשוורוש:

מה קרה לך? את נראית עייפה...

 

אסתר נופלת על זרועות המלך אשר יושב על הכיסא.

 

קריין:

והיא עשתה כאילו היא התעלפה.

נבהל המלך ונתן לה הבטחות:

 

אחשוורוש:

כל מה שתבקשי, עד חצי המלכות!

 

אסתר מתעוררת, נעמדת ואומרת:

 

אסתר:

אני רוצה שאתה וההמן ההוא

למסיבה שלי תבואו ואל תאחרו!

 

אסתר ואחשוורוש עוזבים את הבמה. מרדכי מסתובב על הבמה ובודק את הפלאפון.

המן וזרש עוברים לידו. המן מסתכל עליו בכעס אומר לזרש:

 

המן:

שוב הוא לא משתחווה לפניי!

מה אעשה?הוא מוציא אותי מכליי!

ומחר בערב אני מוזמן אל אסתר

עם המלך ואסור לי אפילו לאחר.

זרש:

יש לי! יש לי! באה לי מחשבה!

 

המן:

את לפעמים כל כך שובבה...

 

זרש:

בבוקר תצווה את מרדכי לתלות

ותלך בלב שמח אל אסתר לשתות.

 

המן מסתובב שמח מאוד. יוצא אל העוזר שלו ולוחש לו משהו באוזן.

העוזר הולך וחוזר עם אנשים שמביאים את העמוד לבמה ומעמידים אותו ליד העץ.

 

קריין:

והעוזרים כבר בנו את העמוד גבוה,

והמלך בלילה לא ידע מרגוע.

הוא קרא בספר הזיכרונות

וגילה שמרדכי נתן את האות

להישמר מפני הרצח וההרס,

אשר זממו ביגתן ותרש.

 

בוקר.. המן מסתובב ליד המלך.

 

אחשוורוש:

המן, אני רוצה אותך לשאול:

מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?

 

המן משפשף ידיים משמחה ועושה פרצופים של הנאה.

 

קריין:

והמן שמח, כי הוא הרגיש

שהמלך יודע, שהוא האיש...

 

המן:

אדוני המלך, תן לו בגדי מלכות

ועל סוס שירכב ברחובות

ותכריז בפני כולם בקול,

שזה האיש שמגיע לו הכול.

 

השומרים מכניסים את מרדכי רכוב על סוס. הוא לבוש בבגדי מלכות.

 

המן:

מה קורה פה? איזה פקשוש!

מה האיש הזה עושה על הסוס?

 

אחשוורוש:

אתה הצעת לי להכריז ברחובות,

שזה האיש, שמגיע לו כבוד.

אז צא ותכריז בקולי קולות:

כך יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו!

המן מוביל את מרדכי ומכריז:

 

המן:

כך יעשה לאיש היקר למלך...

 

מרדכי עושה להמן פרצוף מרגיז והמן מכוון אליו אגרוף.

 

המן:

כך יעשה לאיש היקר למלך...

כך יעשה לאיש היקר למלך...

 

מרדכי שוב עושה להמן פרצוף מרגיז והמן ממשיך לכוון אליו אגרוף.

הוא מוביל אותו אל מחוץ לבמה והולך אל זרש.

 

קריין:

והמן חזר הביתה אל זרש

וסיפר לה את אשר התרחש.

 

זרש:

יש לי! יש לי! יש לי מחשבה...!

בערב, אתה תהיה בחגיגה..

המלך יהיה שתוי וליבו יהיה גמיש...

אז תגיד לו שמרדכי רוצה לקבל בקשיש

ותוכיח לו, שאתה הוא הפטיש!

 

זרש יוצאת מהחדר. המן הולך לאט לאט לכיוון אסתר. אסתר והמשרתות עורכות את השולחן למסיבה. כוסות, שתייה ובמבה. אחשוורוש מגיע אל השולחן והמן אחריו. אסתר, המלך והמן יושבים ושותים.

 

קריין:

ובעת שאסתר ערכה את השולחן,

חשבה היא על העונש אשר יקבל המן.

 

אחשוורוש:

כן, יפתי. מה תבקשי, אסתר?

אמרי לי ואעשה זאת מהר.

אַת אַהֲבָתִי, בשבילך אלך בסערות ובאש...

בעצם...

מקווה רק שלא ירד גשם...

 

אסתר:

יש איש אחד, רשע ומפחיד,

שאת מרדכי ואת עמי הוא רוצה להשמיד.

וגם אותי להרוג הוא שואף,

האם אתה אותי כבר לא אוהב?

ולתפוס את מקומך הוא חשב,

הרשע הזה, הכלבלב...

 

אחשוורוש:

מי זה האיש? מי הרשע?

אסתר מצביע על המן ואומרת:

 

אסתר:

זה האיש שבגד באחשוורוש!

 

אחשוורוש:

וואלה.. העלית לי את החלאסטרה לראש!

אתה מפוטר! כבר מעכשיו! לא ממחר!

 

אסתר:

רגע, מלכי, תראה את העמוד בחצר,

לתלות את מרדכי הוא רוצה, לא מוותר.

 

המן:

סליחה... אני מתחנן... תנו לי לחיות!

באמ-אמא שלי, רק טוב רציתי לעשות!

אדוני המלך, בקשה אחרונה...

אני רעב, תן לי איזו לָאפָה...

 

אחשוורוש:

אתה רוצה להרוג את אסתר היפה?

אני אתן לך אחלה כָּאפָה!

טובות לי רצית לעשות, אה...?

איזה שטויות!

על העמוד אשר בנית, צריך אותך לתלות!

שומרים! בואו לכאן מהר!

 

השומרים מגיעים אל המלך.

 

אחשוורוש:

תלו את הממזר!

 

השומרים מובילים את המן אל העמוד ומניחים את החבל סביב צווארו והולכים.

 

קריין:

וביום ההוא, שמחו כל היהודים,

כי המלך אמר שהם לא מושמדים.

והייתה גם שמחה רבה בארמון,

כי תלו את המן הלפלפון.

וכך ממוות היהודים ניצלו,

וגם את בניו של המן תלו.

אך הכי חשוב מכל הסיפורים,

שבגלל זה נוצר חג פורים.

 

ג'ודי:

מכה חדשה ירדה על היהודים:

התחפושות-מניה.

ועכשיו נחזור לאולפן,

כאן ג'ודי, אסתר מרדכי, הדסה,

מארמון המלך קלבסה.

ג'וג'ו:

באמ-אמא שלי, זה כל כך עצוב,

כמעט בוכות לי העיניים.

מה שקרה שם זה חשוב,

כי עכשיו נאכל אוזניים.

ואם את ושתי גם היו תולים,

אז מה היינו עכשיו שותים?

 

ותחשבו על זה!