-
עקבות הסערה התקשורתית והכתבה על המורה לספרות שלימדה משירי יונה וולך,את תלמידיה בתיכון בכפר סבא,מצאתי ל נכון להציג מעל במה זו את הסערה שחולל בזמנו
קדושהחשוב ביהדות, בהקשר מיניפרובוקטיבי.להלן חלק ממילות השיר [1]:
|
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- הנח אתה גם את התפילין עבורי
- כרוך אותם על ידי
- שחק אותם בי
- העבר אותם מעדנות על גופי
- חכך אותם בי היטב
- בכל מקום גרה אותי
- עלף אותי בתחושות
- העבר אותם על הדגדגן שלי
- קשור בהם את מותני
- כדי שאגמור מהר.
|
|
|
השיר נכלל בקובץ שיריה של וולך, "אור פרא", שבו "תפילין" הוא הראשון בסדרת שירים העוסקים ביחסי מין, רובם ככולם עם מרכיב מרכזי של יחסי שולט-נשלט. אחריו באים "תותים", "כשתבוא", "כשתבוא לשכב אתי כמו שופט", "כשתבוא לשכב אתי כמו אלהים" ו"כשתבוא לשכב אתי". עיסוק במיניות מופיע גם בשירים נוספים של וולך ("משוררת ארוטית מאוד", תיאר אותה חוקר הספרות גבריאל מוקד[2]).
רות צופר העירה על שיר זה: "וולך מתגרה בגבולות בין התיאטרון לחיים, בין היומיומי לטקסי, בין הציבורי לפרטי. ...שני מעשים שנתפסו כאינטימיים, היא הופכת אותנו לעדים להם: הנחת התפילין והמעשה המיני... תוך הפיכת תפקידי המינים המסורתיים"[3] יעל גילעת הוסיפה: "וולך הציגה בשיר זה הבניה חדשה של מיניות נשית וזהות נשית, תוך שימוש שירי-רדיקלי בתפילין, אשר יותר מכל חפץ פולחני אחר בתרבות היהודית, עשוי היה לייצר עבורה מרחב תיאטרלי-פולחני, סוג של במה שעליה 'מתרחש' שיר-מיצג"[4].
השיר עורר מחאה נרחבת, בשל מה שנתפס אצל דתיים רבים כחילול הקודש. הסערה הציבורית כללה תגובות נזעמות של קוראים, לרבות שורה של מכתבי איום, ובהם חבילה עם תפילין שנחתכו בפראות בסכין. המשוררת החרדית זלדה, שהייתה כותבת קבועה ב"עיתון 77", כתבה לעורך כתב העת: "כשראיתי את השיר של יונה חשבתי כי הלוואי ומתתי, לא אוכל עוד להחזיק ביד עיתון שהדפיס דבר כזה". ואכן, מאותו גיליון הפסיקה לקחת חלק בכתב העת, ואף ניתקה לחלוטין את קשריה עם ידידתה וולך, עמה הופיעה ב"צוותא" בערבי הקראת שירה. השיר גרר גם הצהרה בוטה במיוחד של סגנית שר החינוך והתרבות, מרים גלזר-תעסה: "וולך פשוט מופרעת... בהמה מיוחמת שכותבת שיר כזה ועוד מפרסמת אותו... זה גל עכור... אנרכיה".
הסערה הציבורית גברה כשהצלם מיכה קירשנר פרסם בירחון "מוניטין" את עבודתו "דיוקן יונה וולך", שכללה תצלום של גבר עירום עם תפילין לצדה של המשוררת, לבושה שחורים, כשעל ראשה כובע אדום, יושבת על שרפרף אדום, ועיניה עצומות. בשנת 2002, עשרים שנה לאחר פרסומו הראשון של התצלום, הוא היה אמור להופיע במסגרת התערוכה "פוטו יונה" במוזיאון רמת גן, אך בעקבות מחאות, ובהוראת ראש העיר צבי בר, הודיע המוזיאון שהצילום יצונזר מהתערוכה.אחד משיריה
האמנם ראוי השיר הזה להלמד בבית ספר תיכון לדעתכם?
