הבייביסיטר (סיפור לשעת לילה מוקדמת) / רונן

הבייביסיטר (סיפור לשעת לילה מוקדמת) / רונן

אני לבד

אתה לא לבד

אני לבד, השאירו אותי לבד. מה הם חושבים לעצמם, יוצאים לבלות ומשאירים אותי לבד.

אתה מפחד?

כן! אני לא גדול. אני גם ילד. גם אני רוצה שמישהו ידאג לי. לא רוצה להיות גדול. לא רוצה. אני אף פעם לא אהיה גדול.

אבל אתה יודע שכן. אתה... זה אני, ואני כבר גדול, מבוגר.

על מי אתה כועס?

עליהם. עליך. על כולם אני כועס.
הלכתי בחושך למטבח לשתות מים. רק בכדי לבדוק את האומץ שלי.  אתה רואה, אני לא מפחד.. הוילונות במסדרון הצר היו שחורים כמו מערת עטלפים. חשבתי להדליק ת'אור בשרותים אבל זה היה כמו לרמות. בדרך בדקתי אם הדלת נעולה, אבל היא לא היתה. רק טרוקה. הם אפילו לא השאירו לי מפתח לנעול מבפנים. שתיתי מים נורא מהר וכמעט נחנקתי.  המים היו קרים והכאיבו לי בגרון מרוב ששתיתי מהר. אחר כך חזרתי בריצה לחדר שלנו על הרצפה הקרה וסגרתי את הדלת הזזה. אף פעם לא סוגרים אותה. כשהם יחזרו ויראו אותה סגורה הם ידעו שפחדתי אז פתחתי אותה בחזרה. הוא כבר ישן עם האצבע בפה שלו. ניסיתי לשכב לידו ולהחזיק לו את היד אבל הוא התחיל לילל וכמעט התעורר, אז עזבתי אותו וחזרתי למיטה שלי. שכבתי בחושך ושמעתי את האנשים בחוץ יוצאים מהחניון.. אולי כבר נגמר הסרט והם יבואו עוד מעט. התחלתי לחטט באף. מצאתי חתיכה ממש גדולה שהתחבאה שם. כל כך גדולה שבקושי הצלחתי להוציא אותה. ניסיתי עם יד ימין וגם עם יד שמאל. זה היה מוזר להכניס את יד שמאל לאף. ניסיתי עם כל מני אצבעות. בסוף הצלחתי להוציא אותה ואפילו בחושך ראיתי אותה מהאור שנכנס מבחוץ. בחוץ היה רעש של הרבה אנשים הולכים ומדברים וזה הרגיע אותי. לא ידעתי מה לעשות עם החתיכה שהוצאתי מהאף. אף פעם לא הוצאתי חתיכה כל כך גדולה, אז הדבקתי אותה על הקיר.

© כל הזכויות שמורות לרונן