להציל את מה שאת משמידה

אני עומד ליד מפתן הדלת

החדר נראה גדול מבחוץ

אני מנסה להבין

איך אף פעם לא הלכתי בו לאיבוד

כעת את יושבת שם, ליד השולחן

חושבת שאני לא רואה

איך את כותבת מילים ומוחקת שורות

מעלימה את השירים

כמו מבקשת, שאיש לא יזכור

ואני רוצה להיכנס

ולהציל את מה שאת משמידה

לתת לך סיבה טובה

לתת לשירים חיים

בלי לפחד

שהם יום אחד, יגדלו ויתבגרו

אני ממשיך לעמוד ליד מפתן הדלת

פעם, בנקודה הזאת

היינו יוצאים אל העיר

שתי תחנות, היינו יורדים

נבלעים בהמון

אוכל מהיר בדלפק משומש

ואחר כך היינו רוקדים בלי מנגינה

באמצע שום מקום

אנשים היו מביטים בנו וממשיכים הלאה

ואת מעלימה מילים

יודעת בדיוק מה הן מתכוונות

מאמינה שאם תמחקי אותן

הכל יישכח

זיכרונות שלמים ייאבדו

ואת תוכלי להיוולד מחדש

אני נשען על קורת הדלת

אם הייתי יודע איך

כל המילים היו חוזרות אל עצמן

ולא יוצאות לעולם

רוצה להשאיר אותך וללכת

אבל לכל מקום, אני לוקח אותך

אז אני נשאר כדי לראות, לאן אנחנו נגיע

את לא מביטה עלי

את לא צריכה את זה

בדיוק כמו שאני לא צריך

להיכנס אל החדר

כדי לדעת איזה משפט, את כותבת עכשיו באיזו שורה

אני רק מביט בך

ואחר כך נותן לעצמי, להיעלם בחשכה

לעולם כבר לא אוכל

להציל את מה שכואב