הסתיו עוד רחוק

עומדים ומתבוננים בקיר הערום

כמו שני עקורים שמחכים לסתיו

תמיד יש לנו מקום אחר להיות

תמיד אנחנו בוחרים להיות כאן

אין שום מגע, אין שום תפנית

רק תחושה של החמצה

שמחליפה את כל מה שיכול היה להיות אמיתי

תמיד יש מטוס אחד לאחר אליו

תמיד יש כביש שאפשר לעבור דרכו

אף אחד מאיתנו לא צודק

לא משנה מה נגיד, ואיך נסביר

מול קיר עירום

אנחנו מחפשים את מה שדומה לנו

מול קיר עירום

אנחנו לא ממש יפים

מבטלים מחשבות ישנות

מקשיחים עמדות

עד שבסוף אנחנו נופלים

לפעמים בלילות

שאנחנו לא נרדמים

אנחנו סופרים מטוסים בשמיים

מי שנעלם מעינינו מעורר דאגה

כמו חברים ישנים

שכבר לא נכיר מחדש

בתוך בלאי של זיכרונות

אנחנו לא שוכחים לעטוף

את מה שחשוב

להניח בצד את מה שיום אחד יתעורר מעצמו

מול קיר עירום

שוב אנחנו עקורים

כמו צלילים של מוזיקה

שחורגים מהמנגינה

התחבקנו ורקדנו

אחר כך שכבנו

בסוף נדמה, שלא נותר לנו כוח לאהבה

אחד מאיתנו הוא איש של פנים

השני הוא איש של משפטים גדולים

שנמדדים על פי שורה או שתיים

המחוות הקטנות לא ייעלמו

הן רק יחווירו כשנזדקק להן

מביטים בשמיים

תמיד יש מטוס לאחר אליו

תמיד יש מגע שלא היה

תחושת ההחמצה היא התחושה היחידה

שלא נשכחת רגע אחרי שמגיעה תחושה חדשה

הזיכרון הוא טוב, הגעגוע הוא רע

מול קיר עירום

הסתיו מעולם לא היה רחוק כל כך