נעילה

יכולתי לחוש כיצד הראש סוטה לפתע מציר הזמן המוקדש לשייט לו בדרכי עצמו, כמו על טייס אוטומטי, ללא התמצאות במרחב, ללא כבלים של עבר והווה, מאבד את אחיזתו בקרקע, מציג לפתע על מסך עיני את הנראה להם בנטיות משונות, בזוויות שונות, בזמנים לא מוגדרים. ההמון סביבי היה ישוב עדיין על כיסאותיו, כתפיו עדויות בטליתות צחורות, הראשים היו נקודים כיפות לבנות, העיניים ציירו לי שפן קטן וחייכני לאות כי ניתן להתחיל. הקברניט זימר אל מול הארון בקול מתכתי שבקע עמום מן הרמקולים "שמע קולנו ה' אלוהינו, אל תשליכינו לעת זקנה, ככלות כוחנו אל תעזבינו", וציר הזמן שתק ופנה ללכת לאחור.

דלתות נעולות המראה – קרא קול וקול אחר השיב בבטחה – נעילה אוטומטית.

תפילת נעילה. השערים ננעלים – חשבתי לעצמי.

זרזיפים אחרונים של אור יום קדוש התערבו בקסמי שקיעה נוגה, גוונים של כתום ואדום צבעו את פני היום השוקע בזמן, אפלולית של ערב החלה לשוח מן החלונות כאחריתו של צום. הארון היה כבר פתוח ומוכן להמראה, המנועים המהמו בפי המתפללים מנגינות ערבות, הספרים כבר נכתבו אי שם בהר סיני, נותרה רק החותמת הסופית כי תבוא.

אל על 2009, רשות המראה – נשמע קולו של הקברניט במגדל השן.

אל על 2009, רשאי להמריא. עוד מעט והשערים ננעלים. – ענה קול מתכתי מאפלולית הפרוכת.

הייתה דממה באולם. נצמדנו חזק אל הכיסאות, שרשי אצבעותינו מלבינות אל מסעדיו בעוד החזן ממשיך לסלסל בקול מונוטוני של מנועי צמיחה ולבקש כדרכו בספר החיים עוד ברכה לשלום ופרנסה טובה וגזירות טובות וישועות ונחמות ושנכתב בו ושנחתם בו גם הפעם הזאת לחיים ארוכים ולשלום. ההמון הביט דרכו הלאה, לפנים, אל הבלתי נודע וכל ההיכל הגדול הזה קיבל פתאום מפנה כלפי מעלה, אל השמיים, כנוסק למרומים, הבטתי בהמון הנרגש מהמראת הפתאום, ההמון הציץ מופתע מבעד לחרכים, לראות כיצד מתחתיו הולכת הארץ וקטנה, כיצד שוקעת לה קדושת היום במשנה תוקף אל הים האפל של השתיקות, הוא חש כמוני כיצד מרעידות רוחות הזעם והכעס את המטוס הממריא שמאלה וימינה, פניה חדה הצידה סחטה מן הציבור קריאה נואשה, הו,הא....אשמנו, בגדנו, קישינו עורף, ובעודם מכים על חזותיהם באימה מפחד יושב עליון ושוב הרגיע הקברניט המאנפף במנגינת יום כיפור ידועה, ניתן להירגע כעת, נא לשבת במקומות, יש כרגע הרבה המראות מסביב, זו שעת העומס, הישארו חגורים בטליתותיכם, היצמדו אל מחזור התפילות, אנו ממריאים יחד  אל שנה חדשה, אל התחלה חדשה, היעד אינו ידוע, גם לא ברור עדיין עד מתי ומהיכן, אבל אבינו מלכינו תמיד איתנו להנחותינו הדרך, ואבינו מלכינו כידוע יש רק אחד..ולשם, אל עמוד הענן יומם ואל עמוד האש לילה נכוון גם הפעם את פעמי חלומותינו.

תקיעת שופר ארוכה ניערה בבת אחת את מוחי המרוקן מאנרגיות והחזירה אותי עימו בצפירה אחת של איל אל קרקע הטרמינל שהיה מלא גם הפעם המוני אדם נוהר. נוהר משמחה, נוהר לביתו כאילו לא ראה חנויות דיוטי פרי שנות בצורת ארוכות, מאושר לחזור אל שגרת היומיום שהופרעה ליום אחד נוהר בקדושה שנפלה עליו פתאום.