לטיול יצאנו, כלנית מצאנו, אך מכיוון שהיא מגה-דבה ופחדנו שתרסק את הרכב הקטן והיפה שלנו, השארנו אותה בבית לספור כבשים ולאכול אותן. במסיבה הזו הייתה לנו מטרה אחת ויחידה: למצוא אהבת אמת, טהורה כזו, כמו שמראים בסרטים הוליוודים קיטשיים, באגדות ילדים עתיקות, ובסרטוני ארוטיקה קלילים. סתם, נראה לכם?!? שנסע למסיבה רחוקה רק בשביל למצוא אהבה? זוהי מטרה נידחת! ארזנו את חפצנו ונסענו דרומה רק בכדי להפרות את זרעינו בשלל בנות הארץ היפה שלנו. מטרה מקודשת לכל הדעות! אפילו בתנ"ך זה נאמר במפורש, אז מה הפלא?
לאחר שנכנסנו אל המתחם, הקמנו אוהל בן-זונה (בשפת המקום), הוצאנו את הנרגילה החוצה והתחלנו להריץ ראשים, אחד אחרי השני. לא רצינו לבזבז זמן. כן רצינו לתפוס ראש טוב בכדי שנקבל את הבנות הקטינות שמגיעות למקום בצורה מכובדת, ראויה, ומפתה. "מה הולך איתך נשמה?", שאל חברי הטוב קובי נערה נאה שחלפה על פניו. אמרתי לו שידבר איתה יותר יפה, ולא כמו ערס מצוי. כמובן שהוא הקשיב לי ושינה את המשפט. "מה נהיה איתך כפרה שלי?", אמר, ואני חייכתי אליו. ילד טוב הוא. הנשמה-כפרה לא ממש התייחסה לדבריו, והוא נעצב קלות ואמר לה בשפה ייחודית משפט שייחקק בזיכרוני לדורי דורות. "יא סנובית מסריחה, מה את חושבת, שהשמש זורחת לך מהתחת?". שוב הערתי לו, והוא תיקן את 'תחת' ל'ישבן'. הוא ילד טוב, באמת. פעם אמרו עליו שהוא מתחיל עם כל מה שזז. זה לא נכון! במו עיניי ראיתי כלבים בים עוברים לידו, אפילו נקבות, והוא ברח מפחד. זה נקרא להתחיל?
בערב יצאנו לסיבוב בנות. ראינו כמה מהיסודי, כמה מהתיכון, וכמה מהאוניברסיטה. הן ילמדו שם, אנחנו כנראה שלא. לפתע צדו את עיניי שתי בנות שלא נראו ממש מקומיות. הבטתי בהן ולא זיהיתי שום סממן לבחורה תוצרת הארץ אשר הכרתי בתכנה האדירה 'אני רואה קיו', או ברשת החברתית 'ספר הפרצוף'. אני ניחנתי בתכונה שאין לאף בן אנוש- להביט בבחורה ולומר מהיכן היא. כך, למשל, הבטתי בעשרות בנות וידעתי מהיכן הן. יש לי זיכרון צילומי מהאינטרנט. שעות של דגירה מול פרופילים של בנות רבות הועיל לי בסוף. בכל מקרה, הבטתי בהן וראיתי שתי בנות שלא נראו ממש מקומיות. דז'ה וו. שאלתי לשמן, והן ענו לי שקוראים להן בומבה ומלה. שמות מוזרים, חשבתי לעצמי. הייתכן והוריהן חזו את העתיד וקראו להן על שם הפסטיבל הטוב בעולם? הזוי.
הזמנו אותן אל אוהלנו הקט. הסתבר שהן הגיעו אלינו מקפריסין הרחוקה, מדינה בדרום אפריקה, למיטב הבנתי. קובי הטיפש חשב שהיא בכלל באנטארטיקה. תסלחו לו, הוא ילד טוב. שוחחנו איתן שעה ארוכה. סיפרתי להן שהחלום שלי הוא לטוס לאיה נאפה, קובי סיפר שהחלום שלו הוא לעשות תאומות קפריסאיות. "טיפש", לחשתי לו. "אתה תהרוס הכל". מזל שהוא אמר זאת בערסית-מדוברת, כיוון שהתאומות אולסן לא הבינו דבר. ניסיתי לשדל אותן להישאר לישון איתנו. להפתעתי הרבה, הן הסכימו מיד. היה זה לילה של שכרון חושים. מרוב שתייה לא ראיתי דבר, מרוב עשן לא הרחתי כלום, מרוב מוסיקה התחרשתי באוזניי, ומרוב צרחות לא יכלתי לדבר. רק המישוש פעל, ועוד איך. מיששתי ומיששתי ומיששתי. ושוב פעם. ועוד קצת. היה אחלה מישוש.
בומבה הייתה הפעילה מביניהן, האגרסיבית. מלה הייתה העדינה. קובי היה הערס. אכן, שילוב מעניין. האוהל רעד מרוב תשוקה ונגעל כאשר קובי ואני נגענו האחד ברעהו רק על מנת שהתאומות יעשו זאת גם כן. מה לעשות, רצינו זאת מאוד. לבסוף, אחרי כמה שעות של להט עצום, בומבה אמרה לי משפט שאזכור כל חיי, אקח אותו אל הקבר, ואקעקע אותו על גופי השעיר. "לעזאזל, זה היה טוב". מלה אמרה בשפתה האופיינית שלה כי "לכל סיר יש מכסה, וכיסיתם אותנו כהוגן". קובי סיכם את הערב המרגש בשיחות טלפון לחבר'ה ובמשפט המפתח "קרענו להן ת'צורה אחי". ילד טוב. אני ציינתי בפניהן כי נשמח שיבואו אלינו בכל ערב עד אשר ייגמר הפסטיבל המרגש הזה. הן הסכימו.
כך הגיעו אלינו במשך שלושה ימים תמימים ולא ממש תמימים, על מנת שאנו נפרה את זרענו, והן ימצאו אהבת אמת. זה הסתדר, מפני שכשביקשו שנערוך את שיחת 'יחסינו לאן' בספק קפריסאית ספק אנגלית, התחמקנו בתירוצים הידועים של 'זה לא אתן, זה אנחנו', 'האמת היא שאנחנו בהריון מבנות אחרות' וכן 'זהירות, בלולו!', כשבאחרון הן נמלטו על נפשן ואנו הזדרזנו לארוז את חפצינו, להפיל איזה ראש, להגיע למכונית חזרה, לגלות שיש בה פנצ'ר, ללכת מכות כשאנו רבים מי יתקן אותו, לנסוע הביתה שמחים וטובי לב, ולספר לכל החבר'ה על מה שהיה וגם על מה שלא היה, כדי לצאת גברים-גברים בקרב חברינו הרבים.
היה אחלה בומבמלה, באמת בת זומא של מסיבה, או איך שקובי סיכם את זה: "לשנה הבאה באוניברסיטה הפתוחה". טמבל קטן, הוא חושב שזו בחורה. ילד טוב, מישהו מוכן למצוא לו חברה?
