חורג מהנורמה?

תודה נורית יקרה על העלאת הנושא . 

המוזות אף פעם לא שותקות , לא בימי שלום ולא בימי מלחמה . השירה שנכתבת בימי מלחמה היא מקור לנחמה  ותקווה .

"במציאות הממשית, שירה נכתבת ואומנות נוצרת בשעת מלחמה, וחשוב מזה – בני האדם זקוקים לה מאד. הם זקוקים לרוח שתרומם, שתעניק מילים למה שעובר עלינו בימים הקשים, כשהמחשבה מעורפלת, כשהגוף מרגיש שדבר מה גדול ונורא מתרחש, אבל אין לנו את הכלים להכיל, להבין, לראות נכוחה את המציאות".

(ד"ר חנה פנחסי).

בהחלט אפשר להתייחס למוזה ושירה בזמן מלחמה באמצעות שיר.

סופ"ש רגוע ושבת שקטה

שמוליק

אכן המוזות לא שותקות, בימי מלחמה הן בוקעות מתוך הכאב

מתוך האובדן,

הן צורך קיומי.

מצפה לנו שבוע של זכרונות כואבים

של עצב ונקווה שגם קצת שמחה תמהל בו.

הכתיבה יוצאת מתוכנו, מתוך הכאב, אי הידיעה וכל יתר התחושות.

זה הזמן לכתוב, דווקא כשהתותחים רועמים. 

התותחים רועמים, אבל הם לא משתיקים את המוזות,

הן יודעות לנווט דרכן בין פגזים ובין פצצות נופללות

והן משמיעות את קולן.

דווקא קולן הלוחש מתגבר על רעם התותחים.

ומתוך הכאב בוקעת שירה,

אני יודעת את זה מתוך ניסיון אישי...

אני יצרתי יצירה נפלאה ביום הזיכרן ב-ד' באייר

אני ילדתי את אחיקם...