יש כאן אווירה טובה, רומנטית. ברקע יש שירים של הגבעתרון, קסם בלתי מוסבר באוויר. בגילי המופלג חסרים לי ימים כאלו. אני חייבת לציין שיוסק'ה מחזר אחריי כבר תקופה ארוכה, אך אני שיחקתי אותה קשה להשגה, ממש כמו לפני 50 שנה. רק שהפעם הכל קורה בצבע.
מאז שהגעתי לאחוזת גיל הזהב הזו, הוא לא הסיר את מבטו ממני. "את באה לכאן הרבה?", שאל אותי בחיוך מבויש. "אני...פה ושם, אתה יודע. נעים מאוד, שמי מרים", עניתי לו. הוא הציג את עצמו כמו ג'נטלמן אמיתי, שלא כמו מרדכי הנוכל ההוא.
פעמים רבות ניסה מרדכי לצאת אתי. כשסירבתי, בא לאכול לידי ושיחק אותה כאילו נפל לו המזלג לרצפה רק כדי שיוכל להציץ מתחת לשמלתי. מחברותיי הטובות סוניה ויוכבד הבנתי שאת ה'קונץ' הזה הוא מנסה על כולן. רק עם אווה זה הצליח לו. היא האישה ה'קלה' אצלנו.
יוסק'ה אוהב אותי, כך הוא אומר. אני כבר לא יודעת מהי אהבה, בגיל 76. האמת שנרשמתי לכאן רק כדי להשתעשע, להביס את כולם בבינגו ולצפות בחדשות עם חיים יבין. כשהכרנו חשבתי שהוא יבין שאני רוצה שלא יהיה בינינו משהו מחייב. זר הפרחים הראשון הוכיח לי שרק אני חושבת כך. הוא חיזר אחריי בכל הזדמנות, ואני- נהניתי. פרחים, כרטיסים לאופרה ושיניים תותבות חדשות- אכן מתנות מרשימות. ואני מה קניתי לו? כדורים נגד לחץ דם. ממש רומנטית שכמותי.
לפני כשבוע הוא לקח אותי לבריכה. באמת שהיה כיף, נהניתי מכל שניה. יוסק'ה החל לשלוח ידיים אני התענגתי. בצד הביט בנו מרדכי בקנאה. "אין לכם בית? תתביישו!", צעק לנו. התעלמנו באלגנטיות, גם מפני שהוא לא שווה התייחסות, ובעיקר מפני ששכחנו את מכשירי השמיעה בחדר ולא שמענו דבר. מאוחר יותר סיפרה לי סוניה מה אמר. החלטתי שאני רוצה את יוסק'ה יותר מכל דבר בעולם, כולל ההליכון המשופר. הוא כבש אותי יותר מהר משחשבתי. נפוליאון קינא בו בוודאי. חזרנו לחדר, התעלסנו בלהט אך באיטיות. בכל זאת, הכושר כבר לא כמו בעבר. סיימנו את הערב בהתכרבלות משותפת מול 'מהיום למחר' עם עמנואל הלפרין. רומנטי.
נשמעו דפיקות בדלת. קמתי לפתוח, לאה עמדה שם עם פתק בידה והזמינה אותנו למסיבת חילופי זוגות. מעניין מאוד. בן זוגי החדש לא ממש התלהב מהרעיון, אך לי זה נראה מאתגר. יום למחרת התלבשנו יפה והלכנו לחדרה של לאה, שם היא המתינה עם שמואל. "מסיבה מצומצמת?", שאלתי אותה. היא ענתה לי משהו מוזר, ספק ביידיש, ספק ברוסית. לפני שהבנתי מי נגד מי, התנפל עליי שמואל בנשיקות לוהטות, אחרי שהעיף ממני את התותבות היפות שלי. יוסק'ה, מצידו, לא נשאר חייב וזינק על לאה במלוא כוחו.
אחרי כחצי שעה של הנאה מרובה, קינחנו במשחק אמת או חובה. בתחילה שאלנו את שמואל אם אי פעם יצא עם מישהי מבוגרת ממנו. הוא השיב שכן, עם רבקה בת ה-80. גם כן יצא, היא היתה מאושפזת במיון בלי הכרה! נוכל.
נשאלתי אם אי פעם חשקתי במישהו אחר מהאחוזה. אמרתי שפעם אחת בלבד פנטזתי בשירותים על דוד. יוסק'ה עזב את החדר בזעם, חששתי שיקבל התקף לב ורדפתי אחריו. אמרתי לו שאין עוד מלבדו, והוא השיב לי ששמו אינו אלוהים. צחקנו מעט, והתפייסנו בצורה בה זוגות מתפייסים. מרדכי עבר במקום והחל עם משפטי ה"אין לכם חינוך". התפקענו מצחוק.
אמרתי לו שמאחר לי המחזור. הוא נבהל והכחיל מעט. "טיפשון, אני כבר מזמן לא יכולה ללדת, כל כך כיף לצחוק עליך". הוא החל להזכיר לי שאני תמיד עושה את זה וזה לא יפה. "נו, תראה את חצי הכוס המלאה, לפחות אתה זוכר הכל. יש כאלה שגם את זה לא". יוסק'ה רק אמר שהוא באמת חייב למלא את הכוס עד הסוף. צמא. אז הוא מילא, ושתה. נרדמנו מחובקים.
הייתי שמחה להמשיך לפטפט אתכם, אבל אנחנו יוצאים הערב.
יש ערב שירה בציבור. רחל ומלכה אמרו שיגיעו, יהיה ממש נחמד.
אני רוצה להיראות במיטבי, לכן ביקשתי מבתי שתביא לי את הכובע מהבויידעם.
למרות שיש לי גבר איכותי, מבטים מזילי ריר מגברים תמיד עשו לי את זה.
להביט בו מקנא, זה כל כך טוב, כמעט כמו לטבול לחם במרק.
בכל זאת, יש דברים שלא מחליפים.
ויש שכן. 'יוליה, בואי להחליף לי טיטול!'.
יצא לי.
