איסטנבול

איסטנבול

לפנות בקר  נוחת המטוס, הגעתי לראשונה ל"פריז" הקטנה,

מבקש מנהג המונית החביב מלון מעניין, נשאל מהיכן אני

כמובן, אני מישראל ידידי הנהג, אל תכעס הוא אומר, אתם רוצחים

ערבים בסיטונות, אתה טועה נהג, וגם לא אשאל את מי רצחתם

הטורקים וכמה ומתי, השתיקה רועמת, הגעתי למלון, הזמנתי חדר

ועד עכשיו הכל עבר בשלום.

הנחתי חפצי, ירדתי לבר, חמש בבקר הכל שותים, טייסים ודיילות

מכל מרחבי קצות.

דיילת גרמניה מימיני מחייכת, ברוך הבא, מהיכן אתה, אני ישראלי

בחורה חמודה, שוחחי גרמנית אבין ת'שפה, לגמנו בהנאה כוסות וויסקי כמים, היה חיבור,נוצרה ידידות, תנשק אותי בבקשה פנתה לאוזני, היום אני בת 25 ,איך אחגוג?

אל דאגה אשה יפיפייה, פגשת את רומיאו גברת יוליה, יש לי חופשה יומיים אמרה,

אולי נחגוג ביחד את המאורע, מדוע את שואלת הלנה יקירה, בשביל זה הגעתי

מארץ הבשורה.

השעות חלפו, התעוררנו לקראת יום ההולדת נקווה למתקתק.

נהג המונית החביב הסיענו למיצרי הבוספורוס למועדון טברנה מוכר.

קבלנו שולחן קרוב לבמה, עשרות צלוחיות מזון הונחו על שולחננו לתפארה,

כמה כוסות יין לברכת השמחה, וצללנו בהמשך לבקבוק ויסקי אירי עילי.

וכשראשי בעננים, והלנה בין הכוכבים, והתחושה ברקיע השביעי, ומסביב ערב רב של טורקים מוסלמים, קראתי לתזמורת המובילה, שילמתי כדת, ולימדתי אותם

את השיר והפזמון "הבה נגילה", ותוך זמן קצר פצחה לה מקהלת התזמורת בטברנה

בניגון אדיר של "הבה נגילה" כולל המילים, ולא יאומן, המוסלמים השתויים

מחאו כפיים והצטרפו, ובעיני זלגה הדמעה, לא האמנתי, זה כמו חלום, בטברנה

טורקית מוסלמית שרים לי את ההימנון...