"לא היו ימים טובים לבועז כימי קציר חיטין, עת היו נעריו מסתערים על השדות
הזהובים ומגליהם מעוקלים בידיהם, שוטחין חיטין ושעורין למרגלותיהם ותחינות ושירי אביב למצהלותיהם. חמורים באו אליהם והלכו מהם ושקיהם מלאים בר, ודמויות מעורפלות של נערות מקוששות היו מסמנות את שולי שדותיו של בועז"......
והימים ימי המשבר הכלכלי.
ההי-טק מתמוטט, אנשים מפוטרים ובאים וצובאים על משרדו של בועז איש בית לחם, אותם אלה שירדו מארץ ישראל, לארץ האפשרויות הגדולות מואב ששונה שמה למוארה"ב.
שלושת הנשים שהיו קשורות לאלימלך ובניו, נעמי ושתי כלותיה, כנראה לא ממש התמחו בנושא של בריאת מציאות וחשיבה חיובית; שני בניה של נעמי, מחלון וכליון, שחשיבתם הביעה שלילה ואי קבלה, בראה מציאות עגומה למדי, עד כי אלימלך, מחזיר ציוד והולך. הולכים בעקבותיו מחלון וכליון, שמשאירים אחריהם שתי כלות אלמנות, ונעמי בחשיבה עגומה מנסה לברוא מציאות חדשה לשתי כלותיה רות ועורפה, שהאחרונה מניפה את נס הפירוד וחוזרת למואב – הרי היא ארה"ב.
הידיעה המסעירה בעיתון הכלכלי גלובס אונליין, מצביעה על כך שהמשבר הכלכלי בארץ הסתיים, ארץ ישראל היא מדינת שפע.
אחרי יותר מ 10 שנים בחו"ל, עם זכויות של תושב חוזר,
שווה לחזור הביתה.
ורות, נסיכה אמיתית בתו של מלך מוארה"ב, מהלכת הלוך וחזור ללא שקל אחד בכיסה, שכן, ירדה מנכסיה ותלויה בנעמי, מדברת בעברית שפה קשה אשר מתבלת אותה בניבים אחרים, קצת אנגלית, קצת מוארה"בית פה ושם לשם שינוי.
היא כרוכה אחרי חמותה באש ובמים, שׁוֹעֵי האָרֶץ אנשי "החברה הגבוהה", מהנהנים בראשם בהסכמה.
"זאת נחישות ומנהיגות אישית במיטבה.
אהבת אמת".
"שום דבר לא יעצור אותה". אמרה נעמי לבועז שאר הבשר של אלימלך שנשאר בארץ ישראל. רות בוחרת בחשיבה חיובית ויצירתית מחוץ לקופסה.
"צריך לחיות ממשהו, לא"? אמרה רות לבועז כשמצא אותה בשדהו מלקטת עם חברותיה שעורים והיא מנהלת עבודה כמו הייתה רגילה לתת הוראות במולדתה מוארה"ב.
"במקרה"... היא הולכת ללקט שיבולים, מביט עליה בועז בשדה, האיש הכי עשיר בסביבה. "היא רק בולטת בשטח סתם כך". הנחה את פועליו לא להציק לה, מכיוון שאינה מתגודדת עם שאר העניים במקומות ההומים של השכחה והפאה, והיא נותנת הוראות, אסטרטגיה שיווקית מנצחת.
"בועז מתעניין". היא מספרת לנעמי חמותה כשחיוך ממזרי נסוך על פניה.
"איך לא". עונה נעמי כשגופה נקשת לאחור בצחוק הולך וגואה.
אחרי יום עמל מפרך, בועז פותח בחיפוש קצר בגוגל, לומד על הסיפור המופלא, על החסינות שבת מלך מוארה"ב מקבלת משלטונות ארץ ישראל, בעזרת החסינות וגוגל, רות מביאה הביתה לחמותה חצי שק חיטה.
לא רע בשביל יום ליקוט.
הזקנה מתגלה בערמומיותה, היא קולטת שהיא ובועז חברים מה"קפה" וכבר מסדרת את העניינים.
אימייל קצר למקורבות מהעשירון העליון.
"הלילה הוא הלילה". מלחששת נעמי בטלפון.
"צריך לשלוח אותה לרחצה בשמן ריחני מבית היוצר של פנינה רוזנבלום , שמלה חדשה ואוורירית של זארה". מקשקשות חברותיה של נעמי הוראות אחרונות.
"אל תשכחנה לזרות את הגורן... באבקה ריחנית, ועוד משהו; שינוי תדמית, הכי חשוב". מצחקקת נעמי.
"אמיתית הבחורה, לא ניגשת בתוקפנות, אלא מתמסרת". מגלה בועז את שביעות רצונו לחבריו "בקפה".
"לא מרעישה אהה". מרוצים החברים מהרכילות העסיסית.
"איך היא נשכבה לידי בשקט, בשקט, איזו אנרגיה בגילי המופלג, ממש נושמת איתי נשימה מעגלית". נהנה בועז לחוות את עינוגי הלילה עם חבריו.
"מה היא אומרת כשאתה מתעורר". סקרנותם של החברה נוזלת משפתיהם.
"זה העניין, רות רומזת לי בעדינות שאם אארגן את העניינים היא תשיב כן". משיב בועז וגומא את כוס הבירה הקרה לגרונו.
"נסיכה או לא נסיכה". מעלה חיוך חמקמק ובתוך כך חושף את התותבת העליונה בפיו.
הסיפור מתגלגל בעמודיו של העיתון גלובס אונליין, העיתונאים מְנַסְּחִים את דבריה של רות שנאמרו באופן ברור ומדויק.
"פעם הייתי עשירה וגם ענייה הייתי, עשירה יותר טוב". וצובאים על פתח ביתו של בועז שמוכיח שבאמת כדאי שיהיה קצת כסף.
ובועז קונה את אדמותיו של אלימלך ושני בניו מחלון וכיליון, וגם את רות הוא קונה, האם אפשר אחרת. מזמינים מקום באולמי בון בון בבת ים ומתחתנים. לא עובר זמן רב עד שנולד הסבא של דוד המלך, וההמשך ידוע.
