קודם קראתי ואחרי שקראתי, הייתי ספקנית יותר; כולם דיברו בספר הזה שהוא משהו... משהו, אם הוא מדבר על אושר וכיצד להשיג אותו, אז יש בו משהו שכדאי להציץ כדי להירגע באי שפיות הזו שמתנגנת לנו במוח ושמוכרת עשרות אלפי עותקים. מדוע צריך אדם לקום בבוקר להרגיש שהוא עם, ואם הוא ירגיש שהוא לא מאושר, מה יקרה אותו בהמשך היום? הוא ימשיך לפעול ולעשות מה שעשה אתמול ושלשום, הוא לא יסטה סנטימטר ממה שהוא רגיל לעשות במשך כל שעות היום, כמו בתסריט מוכר, הספר המדבר על האושר נשאר זרוק על ריצפת בית השימוש, כי שם המקום הראוי לו בין לחיצה ללחיצה אולי יבוא האושר שאדם מצפה לו?
וכמה אנשים סובלים בעולם הזה גם אחרי שקוראים את הרהורי ליבה של הסופרת שלא יודעת אפילו כמה הם יותר אומללים אחרי שקראו את ספרה, הם התנסו בכאב או במצוקה גופניים או נפשיים קשים, וכמה מהם, אולי עשרות ואלפים שותים קפה ומקווים לטוב בכל כוחם. וכמה נשים בעולם מצפות שהוואגינה שלהן תוצף במיץ האהבה והיא בוששת לבוא, ואם אותן נשים יקראו את הספר המדבר כיצד להשיג את האושר, האם יגיעו לאביונה והאושר יקפוץ מול חלונן כשחיוך ממזרי דולק ומקפץ בלי סוף מקצה חדרן עד קצהו?
ישבתי אפוא בביתי מקשיבה לפעימות התוף שנותן את הטון לתו אחד בשורה של כלי נגינה המנגנים את יצירתו של מוריס ראוול "בולרו" ומשהו לא מובן בתנועה קצבית של הגוף המתנועע מאליו בקצב הנגינה, שמה זה האושר?
מטרתו המוצהרת של הזֶן היא להוביל את האדם - לתובנה על מהות החיים. הוא לא מתיימר להיות דת או מטרה עילאית , אלא כלי פשוט. הזֶן הוא אמצעי בלבד , ומשתמשים בו רק על מנת להגיע להארה ולא לשום מטרה אחרת , לאחר ההגעה להארה , הוא אינו נחוץ יותר. תפיסת החיים של הזֶן גורסת אמת אחת משמעותית , החיים הם סבל.
בכל דבר ודבר , מצוי הסבל.לא פלא אם כן שיש כל כך הרבה אנשים הנמצאים תמיד במצב של צורך, אדם צריך משהו מסוים ועד שלא ישיג אותו, לא תהיה בו מנוחה.
ומה אנחנו אם לא בורג במכונה אחת גדולה , המכונה קוסמוס , אשר הוא האמת המוחלטת , החוק העליון אשר חל על הכל. ולכל אדם יש ייעוד ותפקיד בימי חייו המאפשר את פעולתה של המכונה האדירה הזו.
האם לא כל אחד מאיתנו הוא בעל חשיבות עילאית , לכל אחד ואחד יש תפקיד במבנה היקום ועליו למלאו, אנחנו למעשה מקובעים למצב תודעתי בכבלי העולם אשר כופה עלינו הארה שאנו כובשים לעצמנו עם קריאת ספר כזה או אחר בדבר הזה שנקרא אושר. למעשה כמעט כולנו מקבלים את המציאות כפי שהיא באמת , ללא השפעות חיצוניות או פנימיות. יש לנו דימויים של טוב ורע, נכון ומוטעה , בכל רובדי חיינו , ואם הכל משתנה ללא הרף, הדבר הקבוע היחיד - הוא השינוי.
מעניין היה לקרוא בבית השימוש את ספרי האושר והזֶן למיניהם; רבים וטובים משלימים עם אכזבה, אובדן ועצב במערכת הזוגית שלהם ומוכנים לוותר באמצעות פיצוי של הצלחה בתחומים אחרים כמו קריירה מקצועית.
אומרים שאהבה מבטיחה גוף בריא ונפש שמחה, ולכן חשוב לשמר אותה ולסלק כל גורם מרעיל שיכול לפגוע ולשבש , אולי זה אפשרי...
אז יש לי זמן עתה אחרי שקראתי את האוּרִים וְתֻמִּים שמהותם אינה ידועה בבירור , אולי לשחות לצד הדלי המקל והסחבה, קצת לנקות את הבית שהוזנח, קצת לרפד לעצמי מנת עוף בתנור ליד ספגטי מתובלן, קצת לנוח בחג הלבן הזה, ככה אני ממשיכה לגלגל את החיים לפי איזה טרנד שבא לי עליו מדי פעם, יהיה בסדר אני מנחמת את עצמי וכל כך אין לי חשק לשחות עם המים המקורצפים בחומר שיעשה את הרצפות חלקות וישרות , לא מקומטות ולא מחוספסות שלא אפול חלילה וכל תורת הזֶן תלך לַעֲזָאזֵל.
