כשסבתא מתילדה פגשה את דדו (דמיוני)

סבתא מתילדה קידמה את פניו בחיוך רחב מבין פניה הרחבות. אריק קרב אליה ונישק את כף ידה כפי שנהג לעשות פעמים רבות שבא לבקרה. היא שאלה בשלום שתי נינותיה - בנותיו ושמחה לשמוע שהן גדלות. מיד הוציאה פיסטוקיס הלא הם בוטנים מעשי ידיה ובורקס דלעת על מנת לכבד אותו.
לאחר פטירת ושל סלומון בעלה, עברה מתילדה לבית האבות בקרית מטלון. שם נהנתה מחברה דומה של דוברי לאדינו. ומחברת נכדיה ובניה הקרובים.
"סבתא," פתח אריק "סיפרת שנולדת בסרייבו. הכרת את הרמטכ"ל דוד אלעזר? הרי נולדתם באותה שנה, 1925."
"הו... בוודאי" התלהבה מתילדה "אנחנו גרנו באותו רחוב, עוד שקראו לי מתילדה חביליו, הכרתי אותו עד שנת 1939 שאז עלינו לארץ, לירושלים. בשכונה היינו משחקים תופסת ומחבואים.. עוד לפני שהיה רמטכ"ל כמובן וכשסוף סוף היה רמטכ"ל הוא שיחק מחבואים ותופסת אבל בצורה קצת שונה..."
סבתא מתילדה משחקת מחבואים עם דדו... גיחך אריק, זה קצת קשה לדמיין...
"ואני זוכרת שאמא שלו נפטרה, איזה צער היה לו. ילד מאבד את האימא שלו. זה הצער הכי גדול שיכול להיות. בר מינן!"
"ומאז היית איתו בקשר?" נסחף אריק בהתלהבותו
"סי, כן. איזו מן שאלה. אני אספר לך שני סיפורים והראשון שבהם קשור לאבא שלך מושיקו. לפני מלחמת ששת הימים הוא שירת בפיקוד הצפון, במודיעין. שבת אחת הוא בא ואומר לי ,אמא, האוכל שם חיוור כמו סיד, על הטבח נאמר: "אזיר טודו סאלאטה, עושה מן הכול סלט", השם ירחם. מה אגיד לך אריק, כל הלילה לא יכולתי לישון, יום אחד קמתי ונסעתי עד לשם, לצפון , למטבח של הבסיס, לפני כן לקחתי שני סלים עם כל מיני דברים. הגעתי למטבח אמרתי לרס"ר המטבח – "אתה שב בשקט, אני מבשלת לארוחת הצהריים!" הוא חשב וכנראה עשה שיקול שכדאי לו לשתף איתי פעולה. נתן לי שני טבחים שלהם נתתי הוראות. הכנתי גיובץ' ירקות, פראסה קפקטיקה דל קרנה, (קציצות בשר עם בצל), ספינקה קון ארוז (אורז עם תרד) פסטל עם בשר וחצילים ולקינוח הוצאתי מהסלים מרצ'ונס (עוגיות שקדים אפויות) בשביל החיילים הנחמדים.
הוצאנו את האוכל אל השולחנות  והחיילים אכלו וטרפו הכול, לא שמעתי מילה אחת, רק קולות של אכילה. פתאום הבן שלי נכנס למטבח ואמר: "מהביס הראשון הרגשתי שזו את!" ונתן לי נשיקה. אחריו נכנס עוד מישהו, גבוה, יפה. הפנים שלו היו מוכרות לי, ראיתי גם את הדרגות שעל הכתף, הוא אמר: "בחיי זה האוכל שאמא שלי זכרונה לברכה הייתה מכינה בסרייבו, ואת לקחת אותי לשם!" ואני מסתכלת עליו טוב, בחיי זה דדו. אני אומרת: "אני מתילדה חביליו, בסרייבו שיחקנו יחד במחבואים ותופסת!" והוא צחק ולחץ לי את היד ואמר שישלח לי מכתב תודה בדואר."
"והוא שלח?"
"בוודאי ששלח. אחרי כן הוא הפך לרמטכ"ל ואני שמחתי בשבילו ואחרי כן באה המכה של יום כיפורים וועדת אגרנט, עליה נאמר "מיטיר אל פייה" ממש שמו לו רגל. זה היה עצוב, החלטתי ללכת לבית שלו בצפון תל אביב בכדי לומר לו כמה מילים טובות, הכנתי בורקס תרד והגעתי לשם. מה אומר לך זה היה כמו בבית האבל, בר מינן. ראיתי שגם יהורם גאון הגיע לשם יחד עם זיקו גרציאני. הם גם הביאו לו מתנות. הייתה שורה של אנשים והם נעמדו לפניי, שוב, ממש כמו שמנחמים את האבל. והנה שני אלו דיברו איתו והוא אמר להם  שתי מילים "זה קשה!" ממש קרא די תשעה באב, פרצוף תשעה באב. באתי אליו, הבאתי לו את השקית ואמרתי "קרידו דדו אל תיקח הכול ללב, הנה הבאתי לך בורקס תרד, מזכרת מהמטבח של סרייבו." הוא לקח את השקית  ואני הלכתי משם עצובה. רק אחרי מותו זכה בכל התהילה, "מוארטה פארה קה טה קיירה" תמות בכדי שיאהבו אותך.