בסך הכל רציתי לקנות עיתון לסוף השבוע
רגלי הובילו אותי למרכול של שמעון כדי לברר פעם אחת ולתמיד מדוע משמיצים אותו, הוא דווקא נראה בחור טוב. כשפניתי אל "חולדאי" הסרתי את ידי מחוטמי, כדי שאוכל לומר באיזה עיתון אני חפצה ושסתימת חוטמי לא תחנוק אותי. שמעון מכונה כך בפי כל, על שום ניהולו את המרכול במרכז העיר המדמה עצמה לכור היתוך פוליטי, אך למעשה זו מחילה גדולה למדי הרוחשת לכלוך וזוהמה ועכברושים המנהלים יחד עם שמעון את "מרכז העניינים". חלומו הגדול להיות ראש עיר... בקדימת המרכול היו עשרות עיתונים, אך לא מהערימה הזו נטל חולדאי עיתון, אלא קפץ בין כל המוצרים בעיקר קופסאות שימורים, כדי להביא לי את העיתון של סוף השבוע.
"את רוצה עם כל המוספים, כדאי לך יש כתבה עלי "במה נשמע".
"נו, טוב תביא, הרבה זמן לא קניתי עיתון לסוף השבוע, אולי יש משהו "בשיגעון" שלך , להיות ראש העיר"!
"יעני, הפוליטיקה". ענה לי בחיוך לא מגולח , השיער הפראי המעטר את ראשו, מזמן לא הרגיש את ידו של הספר "שופן" שכנו לאותו מבנה המאכלס חנויות רבות, המרכול של חולדאי גדול מכל חנויות העסקים הזעירים, בגדיו מרושלים אולי בכוונה מטעם כלשהו.
"את בודאי לא תצביעי למעני בבחירות".
"מי יודע, אולי אחרי שנשוחח אשתכנע שאתה מתאים".
"אהה, לא את! יותר מדי שמאלנית כדי לבחור אדם כמוני עם דעות ימניות".
"אריאל שרון היה לך דרך, לא"?
"כן, לפני שהלך לישון ולפני שהתנתק מהעולם שלו הוא בעצם לא שינה את עמדותיו השליליות על הערבים".
"למשל כיצד הביע ושלל את הערבים"?
"בשיחות פרטיות היה זורק הערות מעליבות ומתנשאות כלפי העם השכן כמו "למה אף פעם לא יהיה שלום"? שאל פעם עיתונאי המום מהתשובה. "כי הדבר הכי טוב שקרה לערבים במאה השנים האחרונות, שהם למדו להשתין בעמידה".
"ואתה מבין שזה לא כך". הסתכלתי בעיניו, הוא לא הביט בעיני, בכוונה פזל לאיזו נקודה לא נראית והמשיך בדבריו.
"השלום יבוא רק שבעולם הערבי ילמדו להכיר בזכות המולדת של היהודים בארץ ישראל".
כשפתחתי את העיתון הבנתי למה התכוון, אפשר היה לראות זאת בוואלה, אך שמעון חולדאי העדיף שאנשי העיר יקראו את דעותיו. הוא כותב במקומון ומרביץ.
"מערכת ואללה מזלזלת כרגיל במה שמגן עליה, לתת במה לעוכרי ישראל? תתביישו לכם! היכן הציונות והפטריוטיות? הן לא מילים גסות".
המשכתי לדפדף במקומון "מה נשמע" הוא דמה קצת לנביא בשער.
"מה הקטע? רוצים ג'יהאד? רוצים אללה אכבר? רוצים בתולות? שישלמו, אין ג'יהאד למפונקים; הם רוצים לחם וגם טילים על שדרות? קדחת! מצידי שיקבלו את האוכל המגעיל שנותנים למתחרי הישרדות – תולעים וכיו"ב".
עתה באותה כתבה, תקף את הקיבוצים.
"לשמאל הקיבוצי אין גבולות, ואין להם אלוהים, הם דואגים רק לעצמם, מה איכפת להם תושבי המדינה, הם לא רואים את שדרות ממטר,נהרג פועל תאילנדי באחד הקיבוצים וכתבו מתנדב.
העיתון המקומי מלא בכתבות ופרסומות של שמעון (חולדאי) בהרצתו לראשות העיר, התחזיות מנבאים לו להסתרך הרחק מאחור, כי איך ינהל עיר שאינו יודע לנהל חנות מכולת?
בעל מכולת בשדרות שמעון (חולדאי) החליט לרוץ לראשות, מודע לכך שמתייחסים להכרזתו בהומור ובחוסר רצינות.
"הגיע הזמן למסור את ההגה למי שחי ונושם את העיר מהבוקר עד הלילה". מכריז שמעון מעל דפי העיתון; הוא נראה נחוש בתמונה, אז מדוע בא לי לצחוק כמו מבדיחה טובה לשמע הכרזתו, והוא פורש את משנתו ונראה רציני מאד, נחוש מתמיד לשבת על כס הראשות.
בתחילת השבוע התעכבתי בכוך של חולדאי.
"אז תיפרד מהמכולת שכולם מזהים אותך ככור הפוליטיקה העירונית"?
"כולם יודעים שאני לא צריך לעשות הצגה, אני אמיתי"!
אני מביטה עוד פעם על פניו המשוועות לגילוח, על חולצתו המוכתמת ולא מבינה מהיכן הוא שואב את הנחרצות הזאת, שהוא יודע שאין לו סיכוי קטן לעמוד ולהנהיג את הציבור בעיר.
"אנחנו אוכלים קש עם הבעיות הביטחוניות, העיר לא מתפקדת, זהו לא עוד"!
"יש לך משנה סדורה, לא מוותר".
" המדפים במרכול עמוסים במוצרים, אני לא מאמין בסדר בעיקר כי אין קונים".
"נו אז מה ההתעקשות, אתה יודע שלא תבחר לראש העירייה".
"מה אגיד לך, פעם המרכול פרנס ארבע משפחות, היום בקושי אני מפרנס את המשפחה שלי. תראי מתוך שמונים עיתונים שאני מקבל ביום שבדרך כלל נחטפים, שלושים עיתוני סוף שבוע נותרו מקופלים על המדף האחורי מעבר למוצרים וקופסאות השימורים".
"אז מה יהיה"?
"אם המצב ימשיך ככה, אסגור ואעבוד כשכיר עבור 20 ₪ ליום עבודה".
"ומה עם הפוליטיקה"? חולדאי לא נראה מודאג.
"עוד ארבע שנים יהיו בחירות אהיה ראש עיר , אפתיע את כולם"!
התרחקתי מהמרכול כשלפתע קופץ ליד רגלי עכברוש ענק, שרכש בטחון במרכול,אחרי שצרחתי את חיי , נשמע צחוק זרוק ומפוזר בלי סדר.
