לעולם לא אבחר.

הסוף שלי, הוא מספר עמודים ריקים.

עמודים ריקים מכל ידע עליי,

 עמודים ריקים מכל תקווה לגבי.

עיניי כבר מספר שנים עצומות,

הדמעות על ריסיי כקרח עומדות.

יש דרך אחת,היא  יפה, סלולה בשבילים של זהב,

ודרך אחרת, חשוכה, עכורה, מסנוורת.

לאן אני עכשיו מתקדמת?

הצדדים שסותרים חשיבה הגיונית,

הבחירה היא עכשיו, הוא אמר, זו בחירה גורלית.

רק רגע של שקט, שלא אשמע קול אדם, קול ציפור, קול עשן.

רק רגע של שקט, תפסיקו לשאול כבר לאן.

רק רגע של שקט, דקה אחת מתפללת להיעלם מעיניי הבורא.

שאחליט בעצמי, לפני בוא היורה.

הזמן שנשאר לך קצוב, הוא קורא בקולות השמיים.

בחירתך תישמע לאוזני, ברגע נפילת טיפות המים,

אני לא מוכנה, תעצרו את הזמן, אני לא מוכנה, לא בחרתי לאן.

טיפה על מצחה, ועיניה פקוחות.

הטיפה נבלעה, במבול הדמעות.

היא לא נעה, ומולה שתי דרכים.

שביל הזהב, ושביל אלוהים.

והיכן הוא השביל שרצתה באמת?

היא איבדה את שביל החיים.