פגישה במספרה

"רק אל תגידי לי שזו היא".

אני אומרת נסערת לספרית שלי, כשהצליחה לתפוס אותי בטלפון. השיחה ההזויה הזו התנהלה בשעות המאוחרות של ערב יום שלישי. אומרים על יום שלישי "פעמיים כי טוב" בזכות תיאורו בספר בראשית, הוגד עליו הביטוי "פעמיים כי טוב" והוא נתפס במסורת היהודית, כיום שיש בו מזל טוב במיוחד, ולפיכך יאה לקבוע אותו כמועד לאירועים שונים.

באותו יום שלישי נכנסה למספרה, כמו רוח סערה אישה צעירה, נראה שמלאו לה עשרים וחמש שנות חיים, לבושה במכנסי ג'ינס נמוך שהבליט את הבטן וז'קט מג'ינס. הופעתה החיצונית הפתיעה את האנשים שישבו במספרה, יופי שהדהים את כולם, כמו שנאמר עליו "אידיאל היופי". הנשים במספרה הביטו על האישה המדהימה שנכנסה בהשתוקקות ורצון עז ללא וויתור, גם שציונה הספרית הציעה לה את יום המחר לסרק אותה ולייפותה, היא מיהרה לענות. "מחר אני לא יכולה, יש לי אירוע ואני לומדת עד מאוחר".

אני שומעת את ציונה הספרית, חוזרת על שמה "זהבה".

 עיניה  חומות מלוכסנות, צבע עור מולאטי.

"איזה יופי יש עלייך, מדהים". אומרת הספרית, מלטפת את שערה הארוך הגולש והמפוזר.

"יופי כזה מתאים לבן שלי שמחפש כלה" ממשיכה ומפנטזת חווה לקוחה המחכה לתורה במספרה של ציונה.

מהרהרת על ההקשר "כאובייקט מיני" לבְּנַה, צאצאים מדהימים היא תוכל להוריש לי.

אני מביטה בפניה של זהבה. מהרהרת על אידיאל היופי, שלמות מוחלטת, נקייה מכל פגם, ללא קמטים, ללא צלקות, ללא שיער על הגוף או הפנים, ללא עור שומני, מעל שפתיה בוערת נקודת חן קטנה, כמו אבן טובה המקשטת את פניה החלקים והנקיים.

"מה אתן מקשקשות, ליופי כזה לא יהיה חבר"? אני אומרת ומחייכת אל זהבה, שמביטה עלי ומחזירה אלי חיוך מדהים.

כאשר פוגשים אנשים זה את זה נוצר הרושם הראשוני.
רושם זה מושפע באופן מיידי מדברים חיצוניים: שמו של אדם, מבנה גוף, צבע עור, תכשיטים ועוד.

בשעות הערב המאוחרות צפירות אזעקה, אותן צפירות הזועקות כאות אזהרה,שנותנים לעורנו להתחלחל וגופנו מצטמרר ורועד מפחד, כשאמבולנסים ומכוניות משטרה שועטות פורצות בדהרה, כדי לעבור במהירות, לעבר תאונת דרכים בצומת קרוב ליישובנו.

ברדיו, קריין החדשות  בישר בשפה מקוצרת מדויקת ועניינית על עוד תאונה.

כשציונה הספרית השיגה אותי בטלפון, שמעתי את קולה הרועד.

"אל תגידי לי שזאת זהבה" אני אומרת לה בחרדה.

"אני האחרונה שנגעתי בשערותיה הארוכות המפוזרות" קולה הרועד בטלפון, העיד שציונה נרגשת כמוני, דמעותינו הרטיבו את קצות שפתינו הרוטטות.