סיפור לפי הזמנה/זיכרון מתפרץ

אני  לא מוסיפה לחיות את שעת הערביים ההיא, רואה ולא רואה את אותן טיפות שמן שצפות  מדי פעם ומטרידות את השקט שניטשטש עם השנים.

זה לא מסע חיפוש, אף פעם לא היה, רק שאלה מסקרנת מדוע בדרך הזו?

זה היה קיץ שטוף זיעה, הטלפון צלצל, כבר אז לא  צלצל  לי טוב; ירדנה, דומה שלעולם לא מדדה את תוצאות השיחה הזו, היא בסך הכל חשבה שהיא מעירה אותי מאיזה חלום שהיה לי נוח שיעטוף אותי.ירדנה, אותה נַפְקָנִית  עלובה אחותה של חול...

תחושת נמלול מעצבנת  הוליכה מאצבעותיי לידי האוחזת את שפופרת הטלפון, דבריה ייבשו את גרוני, בקושי  יכולתי לאשר בקולי הסכמה שאני שם.

העובדות שהיא מנתה לפני זרמו כמעיין אכזב שנוסף למחשבותיי  המיוגעות. באותם רגעים לא ידעתי ולא הייתי בטוחה שהבשורה על פי אלי הייתה אמיתית או חלמתי אותה, לא הייתי בטוחה בכלום, גם לא באהבה שעשויה להוליד איזו תקווה  שהמלל מעבר לקו שרחוק ממני קילומטרים רבים, אינו אלא שעשוע שמגלגלות אגלי דמעות על לחיי, כמו טיפות שמן בתחתית קערת מים, צפות ומתפשטות מעלה.

אולי זה היה היום הטוב בחיי שנתן לי זרז טבעי להחליט לאן אני הולכת, ביחד או שנינו וכל אחד לחוד. את הַיַּחַד וּשְׁנֵינוּ  הורדתי והשארתי את כל אחד לחוד, ורוב הימים נותנים תחושה שהם הגרועים ביותר, כמו רוחות פרצים המנשבות בביתי, ספוגות בריחות חזקים ובלתי נעימים של סירחון מכיוון שאני רוקדת עם עצמי על החופש שניתן לי, מוותרת על מירוק ושפשוף הבית שהיה לזרא  עם היחד וּשְׁנֵינוּ , אני מוצאת גם סוג של שעשוע במחשבה אילו לא הייתה שיחת הטלפון הזו, היכן היו היחד ושנינו ? אני מוצאת שעשוע במחשבה על חול שלא תהיה חלק מביתי ולא תתחלק עם ילדי במשהו שלי, אני מוצאת שעשוע במחשבה מהטרדה של אלי בגלל חול, לא הייתי רוצה לראותו  חובק אותה בזרועותיו זולתי, זו אולי טבעה של אהבה חדשה היא איומה כהרמת דגל לא שלי.

עבורי ההחלטה הזו של כל אחד לחוד לא נשאה התחבטויות בעסקי אהבה, "הרגתי" את שניהם, את אלי ואת חול. החשדות והקנאה ששטפו את אלי בשיחות הטלפון שאני הייתי מושאם, כמובן שום סכנה לא נשלחה לעברי אלא כמו נביחות לא מפחידות שהיו   נבואת לב ולא ריננה את מחשבתי על אובדן הדרך הזו. מי היה מאמין שיבוא יום ואשה כמותי תחשוב כי טוב לה יום יום ושהזיכרונות מאותה שיחה אפופה תהיה כמו אותן טיפות שמן בתחתית קערת מים, צפות ומתפשטות מעלה.