העוז בנפשי

נם ונרדם היקום

ועלטה בכל תהיה.

אט אט ניצבו עננים בשמיים

ניצוצות וברקים שלטו במים

גשם זלעפות ניתך מהרקיע

מהול בקולות רעמים ושאול.

נהרות קפאו ועמדו מלכת

הים כיסה ארץ ויבולה

וחושך ישלוט בכל.

הרי הגעש רגזו

פלטו בחרונם לבה בוערת

ברקים, אש זעמם בכל

ובעצים אדירי צמרת.

נהר עיקש יזרום,

לתהומות פלשו מימיו

הר גבוה ניצב

ובמורדו גולשים כוכבי מרום.

נשר עט על פגר ציפור

מעיו יתלוש במקורו,

שמש בוששה

לא זרחה ברום המרום,

ירח אדמדם

ואין הילה סביבו.

והארץ תוהו  ובוהו

  

והנה, שמש במזרח ניצבת

הגבר יניף כרבולתו

דרור תצייץ בחיק גוזליה

עננה כחולה תשייט ברום

קמה בשלה, קני דגן יזהיבו

ומים זכים יפלחו את הלב.

הנה בוקר עלה

שרידי החלום בדמיוני

יצרי נשא נפשי בחלום,

גופי ער, ואני לא נם

צעיר אנוכי לא זקנתי אמנם

נשמתי שופעת חדווה וגיל

אז למה ייקחני יצרי,

לשאול, בחלומי .

אשאל הנקרא בדרכי

האם בוקר או ערב

ואמלט נפשי מפני החלום,

אנוס מיצרי אשר במבחן נתנני

לא מעדתי, וגופי בעול נושא

לא אמעד, לא אפול,

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 16/1  שייכות ל-  shulibangi