רכבת האהבה

 

תחנת הרכבת הומה אדם. יושבת על ספסל חורק ומתחת לרגלי מונחת מזוודה קטנה. עשן ופיח בשילוב צעקות והמולת האנשים, יוצרים אווירה לחוצה. שעון קיר עגול ועצום בגודלו, מראה כי השעה חמש וחצי בערב. מכוונת את מבטי הרחק מכל הלחץ, אל גבעות קטנות ורחוקות, שייכות לעיר אחרת. עצים זקופי קומה ניצבים בגאווה ומתקרבים לשמיים.

 

הרכבת מגיעה ועמה עוזב גל האנשים ההמוני. נשארת ישובה בספסל, ומחליטה שלא לעלות על אותה רכבת, שתקח אותי אל יעדי הבטוח והיציב. מעדיפה לחכות לרכבת הבאה, שתשא אותי למקום אחר. הרכבת לא מאחרת להגיע ואני פוסעת לעברה בצעדים כושלים. חששות מעורבלים בפחד משתלטים עלי, אך אני משתדלת לנשום עמוק ולהבין ששינוי בחיי יטיב עימי.

 

מתיישבת בספסל לבד, מניחה את המזוודה מתחת לשולחן האפור והקטן. ראשי נשען על החלון, כשצבעים עזים בוהקים מכיוון הנוף. כחול של ים ושמיים, ירוק של גבעות ועצים, לבן העננים והפרחים הצבעוניים. מוזיקה קלאסית בוקעת מרמקולים קטנים ומיושנים איפשהו בתקרת הרכבת, והדמעות לא מחכות.

 

נזכרת בך, אהוב שלי. כמה אהבת אותי, כמה אהבתי אותך. החיוך שלך חקוק בליבי כמו חותמת על סלע. דבר לא ישכיח מזכרוני את כל היופי והטוב שהבאת איתך הישר אל תוך חיי. הפכת וסובבת את עולמי, פוצצת את ליבי ברגשות חזקים כל כך, כמותם לא הכרתי מעולם. נתתי לך את ידי בחדר חשוך בעיניים עצומות, ידעתי שתוביל אותי למקום הנכון עבורי, ואכן כך עשית. כשהיתה לך הזדמנות פז אחת ויחידה, העדפת לשמור עלי במקום לגרום לעצמך הנאה. האהבה שלנו היתה כה מיוחדת, נדירה וטהורה, שקשה לי בכלל לדבר עליה בלשון עבר. כמה אנשים זוכים לאהוב ככה בחייהם, לנתק את הלב ממקומו ולמסור לשני. לנשום כל נשימה ונשימה רק בשביל לחיות ביחד איתך. רק לשמוע אותך לוחש את שמי, וכבר עולמי הפנימי משתולל וסערת רגשות פורצת לה החוצה.

 

דמעה עגולה נמרחת על השמלה שלי. הגרון כואב והנשימה חנוקה, זכרון אחד קטן החזיר אותי לתקופה היפה שלנו. נוף מרגיע מקשט את העולם ואני כועסת על עצמי שקשה לי להנות מנפלאות הבריאה. המחשבות עליך משיבות אותי לפגישותינו המדהימות, לשיחותינו העמוקות, לחיבוקיך הרכים, למבט עיניך החודר, לקולך המסוקס, לתחושת הבטחון שהיתה לי איתך בכל רגע.

 

נזכרת שכתבתי לך שתמיד תהיה בליבי, ותמיד אהיה לצדך- גם כשלא תראה או תשמע אותי. ואכן כך הדבר. התמיכה שלי, האהבה והרצון לקרבה, לא השתנו מהיום שעזבת. אני משתוקקת אליך ורוצה שתצליח ושיהיה לך רק טוב. הגעגועים גוברים ומתחזקים, עולים על גדותיהם,

ואני נאבקת בעצמי קשות, לא לכתוב עליך סיפור נוסף.

 

סיפור שמתאר כמה אני אוהבת ומתגעגעת. כמה אני רוצה בקרבתך ורוצה אותך. סיפור אהבה שסופו טוב ורומנטי, גדוש בנשיקות ובליטופים עדינים. סיפור שימחיש לך כמה אני עדיין אוהבת אותך, משתוקקת לשמוע אותך כל לילה, יודעת שאתה גבר חיי.

 

וכמו הרכבות שחולפות להן ללא הרף, כך גם הרכבת שלנו.

רכבת האהבה שחלפה לה וחמקה מבין אצבעותינו, נושאת עמה את האהבה שלנו,

את העתיד המשותף, התינוקות החמודים והרצון להיות יחד לעולמי עולמים.