שעת ערב

הגיעה שעת ערב
וגלש אדם למיטתו.
סגר חלונו, עצם את עיניו
וטווה חלומות בחוט של זהב ;
ראה את עצמו נוסק לשחקים
מפזז בקלילות בין פיסות עננים
מושיט את ידו אל קרני החמה
ועף עם הרוח, קל כנוצה.
ולפתע פסקה הרוח,
והנה הוא פוקח עיניו במהירות.
התעורר משנתו בפליאה ובהלה
וכמו סלע נפל חזרה למציאות.

שוטט בעולם האפור, ופתאום,
בלי ששם לב כבר עבר לו עוד יום.

הגיעה שעת ערב
וגלש אדם למיטתו.
עצם העיניים, סגר החלון
וכתב עוד חלום עם עט הדמיון ;
הרגיש איך מיד הוא למים צולל
וכמו סוסון-ים רוקד וצוהל
יושב בצדפה עם חֱברה של פנינים
ומקריא אגדות לחבריו הדגים.
ופתאום געשו המים,
והנה הוא פוקח עיניו במהירות.
הוא צף בלי שליטה אל מחוץ לחלום
ובלחץ שאף את אוויר המציאות.

שוב בעולם העצוב הסתובב,
והנה כבר לילה חדש מתקרב.

הגיעה שעת ערב
וגלש אדם למיטתו.
כיבה זוג נרות שהדליק לא מזמן
ופיסל חלומות עם כלים של אומן ;
גילה אז עולם קסום ונפלא
מלא בחיים, אהבה ושמחה
חברים שהולכים ברחוב יד-ביד
ואין איש בודד, עצוב או מפוחד.
ואותו אדם אז נדהם לגלות
שהוא עודו ער, ועיניו אף פקוחות,
כל מה שחלם התנפץ כך פתאום
ושמח הוא לראות שהוא חי בחלום.