שירים

קטיף

 

הרוח מניעה את ים החולות

כעריסת תינוק

שנשבה.

שמיכת החולות מכסה את העבר

אך לא את הבושה

 מפיצה רסיסים של אור שבור

אבק בְּנִיָה, קולות בָּנֵיהַ,

עולם שלם שנמחק

בעל כורחו

בעל כוחו

הנסוג.

וליבי הֶעָרֵל שנאטם בקטיף

  בעקירה,

מחפש את התשובה לאור הנשבר.

לחולות הנעים בעצלתיים

וליבי נגלה
מתוכם. 
©

תגובות