חמצן
היא הביטה בגופה שמאחוריה, ואז שוב בנערה שעמדה מולה, ואמרה: "לא יתכן זה רק חלום רע,” נדנדה את ראשה הזהוב מצד לצד ועצמה את עיניה בגרגור מתפנק.
השעון צלצל בקול תרועה אכזרי ובלתי מתפשר, אני חייבת להתעורר עכשיו, אין ברירה! היא פקחה את עיניה, תוהה היכן היא נמצאת ואיך בדיוק היא הגיעה. קמה בעצלתיים מהמיטה, וגיששה את דרכה באפלה, לעבר חדר האמבטיה. האור הקלוש, שחדר דרך הזכוכית האטומה, האיר צללית נשית חטובה למראה, שהשתקפה במראה הגדולה, שעל דלת המקלחת. המראה שעל דלת ארון הבגדים, השתקפה אף היא, וחשפה את גופה המושלם שמאחוריה במלוא הדרו. היא הביטה בגופה שמאחוריה, ואז שוב בנערה שעומדת מולה, בעיניים עצומות למחצה, לפתע קלטה את דמות הנערה, וקפאה על מקומה. היא פקחה עיניים גדולות ולא יכלה להאמין למראה עיניה. רגלים חטובות, קימורים מושלמים, בטן שטוחה, מותניים צרים, ואגן נאה. פרופורציות מושלמות וסימטריות, ומעל הכל מתנוססים, כמו שני צריחים, זוג בלונים עצומים.
“בלונים!!” היא הביטה בתדהמה. מתי צמחו עלי כאלה אבטיחים? היא הדליקה את האור, כדי להיטיב לראות, ולא היה ספק בדבר. מולה התנוסס זוג השדיים הגדולים ביותר שראתה מימייה. מכניסים את דולי פרטון ופמלה אנדרסון יחדיו, לכיסם הקטן. אני לא יכולה להסתובב עם זוג פומלות שכזה! איך זה קרה לי? ניסתה לשחזר בראשה.
“אני רוצה להיפרד! היחסים האלה הם לא בשבילי. אנחנו רוצים דברים שונים. אתה רוצה ישוב-קהילתי קטן, ואני רוצה עיר גדולה. אתה רוצה שקט ופרטיות, ואני רוצה חיי חברה ומסיבות. אתה חונק אותי מרוב תשומת לב. אני צריכה זמן לעצמי. צריכה להתפתח. להכיר עוד אנשים, להתנסות בעוד חוויות, זמן לגדול. לדעת מי אני בפני עצמי. מרגע שבגרתי, לא עמדתי ברשות עצמי. מבית הורי הישר לביתך, אתה חונק אותי, אני עוזבת אותך, אל תחפש אותי. אנחנו נפרדים סופית. זה לא בגללך זה בגללי. אל תיעלב. אתה בחור נהדר. פשוט לא בשבילי. לך תמצא לך בחורה מתוקה, שתעריץ אותך, אני צריכה למצוא את דרכי בעצמי. צריכה לנשום, צריכה חמצן.” זו פחות או יותר הייתה ההודעה שהשאירה על המשיבון שלו, לפני שעברה לגור פה בחור הזה, עד שתמצא מקום יותר מוצלח. לא יאמן כמה לוקחים בעיר המזוהמת הזו, בשביל כזה חור. היא צריכה לבקשת תוספת במשכורת, או שתמצא מקום יותר מרוחק מהמרכז, אבל אז להיסחב בתחבורה הציבורית, לא בא בחשבון. היא צריכה להיות במרחק הליכה מהמרכז. לנשום את המרכז. להיות מחוברת לחמצן. אז היא נזכרה.
הוציאה את הנייד, ההודעה עוד הייתה שם, “את בסך הכל נראית בסדר אבל השדיים שלך גדולים מדיי לגובה שלך, כמו זוג בלוני-חמצן!” ככה הוא נפרד ממנה. זה מה שהיה לו להגיד לה, אחרי שהוא נהנה מהם במשך עשרות, אולי מאות, אפילו אלפי פעמים. העריץ אותם ושיבח אותם על ימין ועל שמאל. הוא אף כינה אותם בשמות, צילי וגילי, קרא להם, והיה משוחח עימם שיחות ארוכות, מלטף ומנשק. תמיד הייתה גאוותה על שדייה המוצקים, והמושלמים, שהזדקרו בניגוד לכל חוקי הגרביטציה. היא הניחה את ידיה עליהם, עדיין בדיוק בגודלה היד. אולי ידיה גדלו? לא יתכן!
הוא פשוט מתעלל בי נפשית, לוחמה פסיכולוגית, כמו האפס ההוא, שכאשר נפרד מאילין בסינפלד, אמר לה, שיש לה ראש גדול. מפסידן עלוב. אני צריכה לשלוח לו הודעה, שידע מה אני חושבת על הזין המקרוסקופי שלו, בעצם אז הוא ידע שהצליח לפגוע בי, אסור לי לתת לו את הסיפוק הזה, אסור לי לרדת לרמה שלו, אבל מה לעשות עכשיו עם זוג הבלונים הלזה. אט, אט, הסירה את ידיה בזהירות, אצבע אחר אצבע, לא היה ספק בדבר, מחזה פשוט גרוטסקי.
היא התקלחה והתלבשה בזריזות, נזהרת להסתיר את עיניה מהמראות הרבות המשקפות את בבועתם. להפתעתה, החזייה התאימה להם כמו כפפה, כמו חומדת לה לצון. היא חשה כיצד משקלם הרב, מושך אותה כלפי מטה, וגבה מתעקל בכאב, כסימן שאלה. מדקרות של כאב נשלחו מגבה, דרך ירכיה, והקרינו גלים מייסרים לעבר רגליה. שלוליות נקוו בעיניה, נשכבה על מיטתה הנוזלית, והחלה להתייפח בבכי. בכי תמרורים. בכי של כאב טוטלי, מלא ומוחלט, כאב נפשי ופיזי. כאב של עלבון, כאב של פרידה, כאב של געגועים, וכאב של חרטה. כל-כך אהבה אותו, אהבה את חברתו, עיניו החמות, נשיקותיו המשכרות, שפתיו הרכות והעדינות וריח האפטר-שייב, גבו השרירי, אהבה את ידיו המסוקסות חופנות את שדייה. אוי שדייה, העלבון הצורב שוב הכה בבטנה והיא השתנקה והקיאה והקיאה, עד שלא נותר לה מה להקיא, ואז הקיאה שוב. הטעם המר מילא את נשמתה. בכתה ובכתה שעה ארוכה, עד שלבסוף נגמרו הדמעות.
שרועה באפיסת כוחות, המשיכה לשכב, ולבהות בתקרה, תוהה מה תעשה עכשיו? אולי תמצא מנתח פלסטי מוכשר שיחזיר אותם לגודלם הטבעי? אבל מהיכן תשיג את הכסף? היא צריכה למצוא בן-זוג עשיר, אבל מי ירצה בה עם כאלה בלונים? עם כזה משא תוכל רק להופיע במועדון לילה, או אולי לשמש כנערת ליווי, אין תקווה, אין עתיד. למה?
היא התנתקה מהגופה שמאחוריה, והתמזגה לתוך הנערה שעמדה מולה, אשר התנתקה מדירת החדר, וזרמה לתוך הרחוב, המתפתל כצינור חמצן, לעבר לב העיר.
© כל הזכויות שמורות
