כתוב: אהבה

נוגה, מבטא משמעות: פנדורה פתחה את התיבה ושרצים ורעות יצאו ממה ואת מבינה מה כתוב שם: אהבה. פירור ופירור יש לאסוף אותה. תודה רבה לך רבקה יקרה, ערב טוב.

הסיפור המיתולוגי המיוחד כל כך, נלקח עתה בשירך לרגש נוסף: פירורי אהבה, שהרי בלעדיהם גם התקווה תיוותר חסרה. 

כיאות לשיר אהבה.

שאפו

רבקה יקרה,
 שיר עמוק ורגיש כתבת. השימוש בתיבת פנדורה יוצר מיד תחושה של מסע פנימי בין כאב, אכזבה ותקווה, והצלחת להפוך מיתוס מוכר לחוויה אנושית ואישית מאוד.

מרגש במיוחד  המאבק בין הצד הקפדן לצד התמים , זהו רגע כן ונוגע שכל אדם יכול למצוא בו את עצמו. גם הלילות הארוכים והחיפוש הפנימי מורגשים מאוד בשיר ומעניקים לו עוצמה שקטה.

והסיום נפלא בעיניי, ההבנה שמה שנותר הוא "אהבה", ושצריך לאסוף אותה “פֵּרוּר-פֵּרוּר”, היא מחשבה יפה, עצובה ומלאת תקווה בו־זמנית. שיר חכם, עדין ומרגש מאוד.

לילה טוב ושקט

שמוליק

השיר נפתח בסיפור המוכר: פנדורה פתחה את התיבה ושחררה לעולם את כל הרעות והצרות, בעוד שרק התקווה נותרה כלואה בתחתית. את מציינת שהתקווה הזו ראויה לשיר 

את מביטה בעצמך ובחייך. ומנהלת דיאלוג פנימי שבו את נוזפת בצד הקפדני והביקורתי , ומנגד, מחייכת ברוך אל הצד התמים שבה.

בסוף השיר חל רגע של התגלות ומציאת משמעות. את  מבינה מה באמת מסתתר בתחתית התיבה: אהבה. ומסכמת במסקנה מעשית ומרגשת – את האהבה הזו אין למצוא בבת אחת, אלא יש לאסוף בסבלנות, "פירור-פירור".

מקסיםםםםםםםםםם יומחבק

רבקתי היקרה, רבקתי האהובה 

ככה זה, אהבה לא צומחת על עצים

היא שם בפנים, עמוק עמוק, מתחת לכל הנגעים והאסונות

בתוך התיבה הנוראה הזו, אין ברירה צריך לגרד עד לתחתית.

רבקתי היקרה, עצוב היה לי לקרוא על לילות ללא שינה,

על אובדן התקווה...

ובכל זאת, בגל זאת גילית כי שם מתחת להכל

פרור אחר פרור את עדיין יכולה לאסוף אותה

את האהבה.

שמרי עליה, תני לה להכנס 

ושמרי על החיוך הזה שעלה על שפתיך,

כשאת רואה את הצד החמוד שלך.