שְבוּיָה בָּפשְטוּת הזוֹ...

חורף מעשֵן,

מעל גגות הבתים,

נושף מתוכו עננים...

(אני לא המעשנת היחידה פה)

נשמות שלובות,

ממש כמותנו,

במיטה...

מתכרבלים כך גוף בגוף.

(כך שנוצרים קשרים)

ואני חושבת:

"אלוהים,

 כמה אני אוהבת אותךָ

וכמה טוב שיש חורףְ...

ומיטה אחת להכיל את שנינו."

 אבל רק מחייכת ...

(מן חיוך טַפֵּט שכזה)

ויודעת

שאתה יודע.

והכי אני אוהבת

שכבר כשאני עושה דרכי אל שֵינה

אני מרגישה אותךָ

משרטט קוים בפניי בגופי...

ואני חושבת

" אלוהים כמה אתה אוהב אותי"

אבל רק מחייכת

(חיוך ישֵן שכזה)

ונרדמת...