פרופס א' (יוני)

מטיל מטבע.

מבקש להמר על צדו הפחות מוכר אך מתקשה לבטא את שמו.

זה לא עץ וזה לא פלי, אני די בטוח.

שוב מטיל מטבע.

את שניהם ניסיתי פעמים אין ספור; לעיתים קרובות ניצחתי, לפעמים רבות נוצחתי אך מעולם לא חשתי שזכיתי.

מטיל עוד אחד.

אולי בכלל אין לו שם?

אני אקרא לו יהוה וזהו.

המטבע מחליק מידי בנסותי לתופסו, פוגע במאפרה ולקול הצלצול מנתר על שולחן העץ ומשם לרצפה, טובע בקרן זוית מאובקת.

אני חורט בזיכרון את מקומו וקם לפתוח את הדלת.

זו נטע.

בוקר שישי, אני יכול להבדיל בין עשרה זנים שונים של ציוצי ציפורים, מטוסים קלים ומכוניות.

כלבים משוחחים, אדם מבקש מהם לשתוק. הארץ עסוקה במאמץ להשיג דבר נוסף או שניים לפני שהשבת כופה עליה את שלוותה.

"בוקר טוב.."

"יאללה, השוקה?"

אני נחרד קלות מרעיון התנועה המהירה אבל מצליח להתעשת. "חמש דקות."

"בריצה את השמן גבר, יש לי יציקה על הראש."

מן החדר אני שומע אותה מספיקה להחליף שלושה דיסקים ועיתון בזמן שאני מחפש חולצה נקייה. עם ההשלמה באה השמחה, שוק בשישי זה כמו שקית של הפתעות.

"תעופי מהבית שלי." יצאנו.

האור ממלא אותי, שמש של סתיו יקרה מפז היא. אנחנו הולכים על הרצל, חוצים את שמריהו לוין ועוברים לצידו השני של הרחוב, שם יש פחות חנויות בגדים ויותר דוכנים של מיץ תפוזים. החורף כבר החל לפרסם את בואו הקרב והזריק מעט ממתיקותו לזקיקוני העסיס של תפוחי הזהב, פרומושן ראשון לעונת הפנימיות. הוא יודע שקשה לנו. אולי הוא שוב יבקש מהסתיו למשוך עוד קצת. "תעשה טובה, כואב לי עליהם, בזמן האחרון הם סובלים נורא כשהם לבד עם עצמם." הסתיו יסכים כמובן, הוא האחרון שיסרב לבקשה מחבר.

"חרטטנוס, אתה בא להופעה שלי מחר, כן?"

"בעזרת השם, מתי זה, תשע?"

"תשע וחצי-עשר. דיר בלאק."

"יש סיכוי."

השוק הומה חי צומח דומם ילד וילדה. נטע מעיפה כרוב על איזה ערבי שצועק "בעל הבית השתגע" ומקבלת עודף משטר של עשרים. עוד מעט היא תתחיל לזרוק גם עלי ירקות, תתעצבן שאני חייב לעבור את כל השוק לפני שאני מתחיל לקנות, "שחס ושלום לא תידפק בשלושים אגורות יא תימני."

שעה וחצי מאוחר יותר לנטע יש גיטרה ביד, מנגנת שיר שלה, משהו באנגלית שמתיישב לי בדיוק במרכז השילוש המבורך של ריח הבטטה בתנור, הקפה והסיגריה.

יום השישי ויכלו השמים והארץ מכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, כו בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות.