חזרה ליצירות
שירים

נשבה [21 שנה לשביו של רון ארד]

נירית | (17/10/2007 11:19) | 68 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
   אם שולחת את בנה לקרב.
 והמלחמה לא בארגוס הרחוקה
 היא כאן על הבית, ולא בסתו
 אלא ביום קיץ חם,
והקרב עבורו...בעצם תם.
 
כשפולינקס שלה נשבה, עולמה הפך איי חרבה,
 באותו רגע חייה חשכו
 באותה בשורה שיירי זכרונותיה קפאו.
 על מה חשב הנער כשקרבה אליו המאכלת?
 כשהוליכוהו  על גחון
 כשסביבו לא התהלכו בחכמה אלא באיוולת?
 
כצל נוטה נתהלכה,
 ללא מלל נשאה תפילתה:
 שתחזקנה ידיו,
 באלה האסורים, בזה הקרב.
 
 שכוחותיו יעמדו לו לשמור על צלם
 שישאר חזק כיצחק זה העלם.

תגובות

חזרה ליצירות