הפעם הראשונה שראיתי נס, הייתה כשז'אקו הקוסם נפטר.
לא, שלא האמנתי שז'אקו יכול למות, הרי ז'אקו קוסם ככלות הכל, וככזה, הרי הוא יכול הכל...
ואם לא האמנת בכך, הרי שכפרת בחוק הקדום, החקוק על לוחות הספר הקסום.
אך ז'אקו, שלא ככל הקוסמים, לא כל-כך האמין בחוקים, דבר שככה העלה את הסעיף לכמה מהאנשים.
עוד כשלמד באקדמיה הגבוהה לקוסמים, לא היה ז'אקו כשאר הנוכחים..."למה לנסר אם אפשר לחבר?" היה מציע באותם הדיונים...
"ואם אפשר לכלוא, אז למה לא לשחרר!", שוב היה אומר ומוחה בכובעו... משחרר,
והיונים כצייתניות לפקודותיו, היו שועות לבקשותיו, ועפות להן באוויר,
הו... אז... היו כולם פוצחים בשיר: "רוץ ז'אקו, אם תהיה מהיר אולי תתפסם בעיר, או בכפר, או אולי בראש ההר, הווו.... ואל תשכח... תנעל אחריך, כך אמר אחר... בתקווה שלא ניראה אותך חוזר".
לכשחזר ז'אקו המסכן ביש-המזל, לחוקים כופף אך בליבו גמל...
"וכי בידידי רוצה אני להתל, ובזריזות ידי העצלות את עיניהם לבלבל!"
אך לז'אקו המסכן שכח המזל להאיר וכך היה מסתובב בכל העיר, ובכל מקום אשר בו הופיע, קפצו הילדים "הינה ז'אקו הגיע...",
"אולי תעשה לי בלון כזה עם צורות, ואולי תעיף יונים בידיך המסתירות, ומה עם קלפים יודע אתה לחלק?... וכולם ישמחו גם אם את דני תחלק".
והוא ליבו כבד, וחבל...
אך כסף לא בא מאַין, כי לוּ כך היה מגיע, היו כיסיו מלאי האַין כבר מלאים במטבעות ובכל טוב... אך כך אין בחוקי העולם כתוב.
אך את ז'אקו המצפון הוסיף לייסר, "האם כך חלם להיות?" היה אומר,
"וכי עושה הוא דברים וגורם להאמין, בעוד הוא בעצמו לא מאמין!"
או אז החליט ז'אקו ועמד על הבמה, הפעם דבר פה ישתָנה, "לא אוציא יותר יונים מכובעים, לא עוד קלפים ממחבואים, לא אוסיף עוד לנסר... אני..., אני רוצה להשלים את החסר...".
"האם נס אמיתי ראיתם יקירי, אי-פעם בעבר?, ובאושר הרגשתם לפני שזמנכם עבר?
רוצה אני שתיראו נס אמיתי, כזה שתדעו להעריך, לא כזה הנמוג בתאריך,
ואם אז את האושר השגתם, אזי תוכלו בשמחה לחיות את חייכם".
אך ז'אקו לכשגמר ראה כי לבדו הוא נשאר, וכשילדים ראו כי בא אמרו "הינה הוא ז'אקו המשוגע".
עצוב הלך אל ביתו שם ננעל בתוך חדרו, "לא, אמר..., לא אצא מכאן לעולם..., וכי זה מה שרציתי לעשות וליראות? אם כך אסגור עצמי, ומי בכלל צריך להֵראות".
כך עברו להם השנים, ז'אקו מכורבל בביתו בא-בימים.
לפתע קם ואמר, "קוסם אני וקוסם אשאר, ולפני מותי רוצה אני כי דבר אחרי יישאר...,
אעשה מופע גדול ואעשה בו נס לעיניי כל, הווו... אז ידעו הכל, מי הוא ז'אקו הקוסם הגדול".
כך באולם עמוס מפה לפה, עלה ז'אקו על הבמה ונרדם..., ואיש לא העיז להעירו עוד לעולם.
ז'אקו ישן אינו עוד בן העולם, נשמתו נסחפת לה אל מעבר לים...
"וכי זהו נס?" צעקו אנשים, היכן הוא אותו הנס אשר איננו רואים,
אז הבחנתי וצעקתי בקול גדול, "ז'אקו את נשימתו החליט הוא לחדול,
וראו כי זהו הנס הגדול בעולם, אשר אנו נושמים פה כולם...,
וכי זהו המובן מאיליו, האם לא התרגלנו אליו!!!, לעולם נחכה לנס גלוי, כשהוא בתוכנו נושם ומצוי!!!".
ז'אקו הצלחת, הבינו כולם ומחאו כפיים, "מהיום נדע להעריך ונרים לחיים".
הווו... אז ידעו כולם ז'אקו הקוסם הגדול בעולם...
נכתב לזכר ז'אקו, קוסם אמיתי, שלא היה ולא נברא.
