שלום.
היום מלאו שנתיים למותה של יוהנה פרנר ז"ל. יוהנה הייתה ממקימי ערוץ 10, ולפני כן רשימה ארוכה של תפקידים ופעילות בתחום קידום הקולנוע הישראלי,עידוד יוצרים. בתחילת דרכה הייתה מורה לביולוגיה בביה"ס התיכון "גימנסיה הרצליה" בת"א,אמשם עברה לטלויזיה הלימודית.ומשם...עולם ומלואו בתחום הטלויזיה והקולנוע. רבות נכתב על יוהנה כשנפטרה,אינני רוצה לחזור כאן על כל דברי השבח וההספד. יוהנה הייתה המורה שלי לביולוגיה בתיכון.
בימים האחרונים חיפשתי רמז כלשהו על כך שהיו ,יום השנה השני למותה. אף איזכור. צילצלתי לקרן לעידוד יוצרים, לערוץ עשר...אף אחד לא ידע להגיד לי דבר על אזכרה, יום עיון לזיכרה? שלא לדבר על כתיבת קורות חייה המעניינים....פשוט כמה מילים בעיתון? מודעה קטנה לציון יו מותה? כואב לי.
החלטתי להנציח פה את זכרה בדברים שכתבתי לפני שנה,ביום השנה הראשון למותה.
אני מצרפת כאן את הפרק הראשון מאוסף פרקים על חיי בילדותי והתבגרותי, שאר הפרקים....כואבים יותר, ונכתבו אחרי הצצה לעולם התת מודע שלי בעזרת פסיכותרפיסטית ובעזרת שימוש במילים ושירים .
אני מתנצלת מראש אם ההתחלה נראית מבולבלת...
"את צריכה להיות חזקה בשביל אבא אימא"
רק היום נכנסתי לפורום ,אחרי היעדרות.....(פורום נפגעי פעולות איבה).
מיטל, קראתי את הספר על אחיך שנפל, התרגשתי עד בכי,והלוואי והייתי יכולה לחבקך.
אני לא "אחות שכולה" כי אחי מת ממחלת הסרטן בגיל16. אני הייתי בת 13.5
אבל כך התוודעתי אל הכאב של השכול והמוות. עלי הוטלהמשימה קשה ולא מוצדקת "את צריכה להיות חזקה בשביל אבא ואימא"
ומי יהיה חזקבשבילי?
כשהוא עוד היה חי,חולה,מאבד את תפקודו....הוא דיבר איתי,ניסה לפרוק קצתמהפחדים,לשנינו היה סוד...הוא ידע שזה סרטן...אבל כל פעם שראו אותנו מדברים,הרחיקואותי....כאילו אני "אגלה" לו....כשלמעשה,רק ממנו ידעתי שזה "גידול בראש. אף פעם לא סיפרולי מה עומד לקרות,רק אמרו "את צריכה להיות חזקה בשביל אבא ואימא".
על מותו נודעלי מעשרות מודעות האבל שכיסו את חדר המדרגות (כמו טפטים).
ושם נוצר הבור השחור בזיכרוןשלי.....והתחלתי למלא את הבקשה הקולקטיבית:להיות חזקה בשביל אבא ואימא...ומי יהיה חזק בשבילי? ומי חיבקאותי???
3 חדשים אחרי מות אחי התחלתי את לימודי בתיכון .
תיכון תל אביבי הישגי ונוקשה. ואני-קוראת ספרים אך פחות ופחות מדברת או נוטה להשתלב בשיחות. רק מורה אחת,המחנכתשלי דאז - גב יוהנה פרנר, היא "קלטה" ובלי הרבה מילים,...העיניים שלה היו לא פעםהדרך היחידה לתקשר.כי לא דיברתי כמעט..והרי צריך ללמוד הרי זה תיכון רציני,ואני- רק ביולוגיה למדתי וידעתי אך לא דיברתי,ואתהערותיי בשיעור לא אמרתי,ציירתי....
יוהנה שלא דיברה איתי על עצמי, אבל בטיוליםדאגה שאשתה (צריך לשמור על אבא ואימא) במסדר ביום העצמאות,חם,ילדים מתעלפים...ויוהנהעל ידי ,מורה לי להיכנס לבנין,לשתות....ואחרי הטכס....אני שומעת בפרוזדור "מישהוראה דניאלה?"
לפני שנה,בפסטיבל הסרטים בירושלים,ראיתי אותה,התעקשתילהגיע אליה בהמון הסואן והצפוף, להגיד רק שלום ותודה(הבן שלי,וחברי שהיו איתי חשבושהתחרפנתי אבל לי היה צורך פשוט להגיד לה תודה) הפגישה הייתה מרגשת. אותה יוהנה ,אבלהזיכרון בגד בה,היא לא זכרה אותי,והייתה מוטרדת מכך..בתוך ההמון הרב בסינמטק ",זה לא חשוב", אמרתי לה, רק רציתי להגיד תודה:,היא הייתה קרן האור היחידה שלי באותהתקופה.(ואמרתי לה את זה...) היא ניסתה להיזכר.....משהו בתוכי אמר לי לא להזכיר את אבי האבל שבא לשיחתמחנכת..(לבוש שחורים),.את אחי המת....אולי זה היה מזכיר לה את הנערההשתקנית.....טוב שלא הזכרתי ורק הודיתי לה..היא התרגשה ולחצה לי את היד.ונפרדה בלבביות . 5 חדשיםאח"כ נפטרה מאותה מחלה של אחי, ו"איבוד" הזיכרון שהטריד אותה,אולי לא היה מקרי . יהיזכרה ברוך! ."אשת הברזל של הטלוויזיה" קראו לה בהודעה על מותה.(היא התפרסמהבטלוויזיה החינוכית,ואח"כ כמנכ"לית ראשונה של ערוץ 10).בשבילי היא נשארה "המורה"...גב' פרנר....יוהנה
יהי זכרה ברוך
דניאלה
ירושלים
יוהנה פרנר ז"ל
1938-2005
אוקטובר 2006שנה למותה
...
